Tempo di lettura: 7 minuti

חפים מפשע קדושים, אנוסים

אינדקס תוכן

סיכום

Racconta l’evangelista Matteo che, nato Gesù a Betlemme, alcuni Magi si presentarono dal re Erode per chiedergli dove fosse il bambino – il re dei Giudei – per poterlo adorare.

Erode, temendo di perdere il trono, ne volle sapere di più con l’intenzione di farlo assassinare. Consultò gli scribi e poi chiese ai Magi di cercarlo e di tornare a riferirgli in quale luogo si trovasse.

Ma i Magi, racconta il Vangelo, “avvertiti in sogno di non tornare da Erode, per un’altra strada fecero ritorno al loro Paese”.

וכשהורדוס הבין שהמג''מים לעג לו, הוא רתח מזעם ו- קראנו שוב - "נשלח להרוג את כל הילדים שהיו בבית לחם ובכל שטחה והם בני שנתיים ומטה".

האוונגרד הקטן

La Chiesa venera questi Innocenti come martiri dai primi secoli, e poiché strappati alla vita poco dopo la venuta al mondo di Cristo, ne fa memoria a ridosso del Natale.

Per volere di Pio V la celebrazione è stata elevata a festa. Prudenzio, poeta vissuto nel IV secolo, nell’inno dell’Epifania del Liber cathemerinòn li definisce “flores martyrum”, fiori dei martiri, “divelti dal persecutore di Gesù Cristo, come tanti teneri germogli”. “I bambini, senza saperlo, muoiono per Cristo, mentre i genitori piangono i martiri che muoiono. Cristo rende suoi testimoni quelli che non parlano ancora”, spiega in un sermone il vescovo San Quodvultdeus.

והוא ממשיך: "הו מתנת חסד מופלאה! אילו יתרונות היו לילדים האלה כדי לזכות ככה? הם עדיין לא מדברים והם כבר מודים במשיח! הם עדיין לא מסוגלים להתמודד עם המאבק כי הם עדיין לא מזיזים את איבריהם, ובכל זאת הם כבר נושאים בניצחון את כף הניצחון".

בקיצור, התמימים הקדושים הם החלוץ הקטן של צבא הקדושים שהעידו וממשיכים להעיד בדמם על השתייכותם למשיח, יצורים טהורים שכתבו את העמוד הראשון של הרשימה הארוכה של הקדושים הנוצרים.

הקורבנות התמימים של אתמול והיום

Per la tradizione cristiana occidentale l’episodio evangelico dei Santi Innocenti Martiri è un tipico esempio di quanto la sete di potere possa spingere ad atroci delitti. I bambini di Betlemme sono infatti vittime dell’odio spietato di Erode verso chi avrebbe potuto ostacolare i suoi piani di potenza e di dominio.

Su questo tema, e sulla storia dei bambini di Betlemme, nel corso dei secoli sono state realizzate svariate opere d’arte. Nel 2016, proprio nel giorno dei Santi Martiri Innocenti, Papa Francesco ha indirizzato ai vescovi una lettera esortandoli ad “ascoltare il lamento e il pianto di tante madri, di tante famiglie, per la morte dei loro figli, dei loro figli innocenti” che è lo stesso “gemito di dolore delle madri che piangono la morte dei loro figli innocenti di fronte alla tirannia e alla sfrenata brama di potere di Erode”.

"גניחה - כתב האפיפיור - שגם היום אנחנו יכולים להמשיך להקשיב לה, שנוגעת בנשמתנו ושאיננו יכולים ולא רוצים להתעלם או להשתיק".

Da queste parole, Francesco fa nascere un invito ai vescovi di tutto il mondo perché proteggano l’innocenza dei piccoli “dai nuovi Erode dei nostri giorni”, che la fagocitano e spezzano “sotto il peso del lavoro clandestino e schiavo, sotto il peso della prostituzione e dello sfruttamento. Innocenza distrutta dalle guerre e dall’emigrazione forzata”.

במקביל, האפיפיור גם המליץ להקשיב לדמעות ולקינות של הכנסייה המבקשת סליחה ו"בוכה לא רק מול הכאב שנגרם לילדיה הצעירים ביותר, אלא גם משום שהיא יודעת את חטאם של חלק מחבריה. : הסבל, ההיסטוריה והכאב של קטינים שעברו התעללות מינית על ידי כמרים".

מקור © חדשות הוותיקן – Dicasterium pro Communicatione

בכל לוחות השנה הליטורגיים המזרחיים והמערביים יש חג זה. בשנה הליטורגית, המתפרשת על פי הקריינות הכרונולוגית של האירועים האוונגליסטיים, סיפורו שלטבח בחפים מפשע ha trovato la sua logica collocazione accanto al mistero del Natale.

המשתה והפולחן של התמימים הקדושים אשר «הם התוודו על המשיח לא עם המילה, אלא עם מותם», מזכיר לנו שקדושת קדושים, לפני היותה מחווה של האדם לאלוהיו, היא חסד, מתנת חינם מאת האדון.

באמת, את חג התמימים צריך לחגוג אחרי התגלית, כי הוא נגרם, שלא מרצונו, על ידי האמ"רים, שהגיעו מהמזרח כדי להעריץ את הילד שנולד באורווה של בית לחם.

הכנסייה מכבדת את מקהלת הילדים הזו כקדושים ("תינוקות"או"חפים מפשע"), קורבנות לא מודעים של המלך הורדוס החשוד וצמא הדם, שנקרעו מזרועות אמם בגיל רך מאוד לכתוב בדמם את העמוד הראשון של ספר הכבוד של הקדושים הנוצרים וראויים לתהילת נצח על פי הבטחתו של ישוע: «...מי שיאבד את חייו למעני ימצא אותם». (הר 10.39)

עבורם הליטורגיה היום חוזרת על דבריו של המשורר פרודנטיוס: "שלום, הו פרחי הקדושים, שעל סף הבוקר השתעשעו רודף ישו, כשמערבולת זועמת חותכת את הוורדים החדשים שפורחו. הייתם הקורבנות הראשונים, העדר הרוך הקריבו, ועל אותו מזבח קיבלתם את הדקל ואת הכתר".

הפרק מסופר, במהות הביטוי הרגילה, רק בבשורה על פי מתי, שפונה בעיקר לקוראים יהודים ולכן נועדה להפגין את משיחיותו של ישו, בו התגשמו הנבואות העתיקות: «הורדוס, שהבין שהמג''מים לעג לו, רתח מזעם ונשלח להרוג את כל ילדי בית לחם ושטחה בני שנתיים ומטה, בהתאם לזמן שנודע לו על ידי החכמים.

אז התקיים מה שנאמר באמצעות ירמיהו הנביא: צעקה נשמעה ברמה בכי ויללה גדולה; רחל מתאבלת על ילדיה ואינה רוצה להתנחם, כי הם כבר לא שם.» (הר 2,16-18)

ישוע נמלט מהטבח כי מלאך הזהיר את יוסף בחלום, והורה לו לברוח למצרים: המשפחה הקדושה חזרה ליהודה רק לאחר מותו של הורדוס.

L’origine di questa festa è molto antica. Compare già nel calendario cartaginese del IV secolo e cent’anni più tardi a Roma nel Sacramentario Leoniano.

כיום, עם הרפורמה הליטורגית החדשה, לחגיגה יש אופי משמח ואינו עוד אבל כפי שהייתה בתחילתה, וזאת בהרמוניה עם מנהגי ימי הביניים הנחמדים שחגגו בהזדמנות זו את חג "pueri" של שירות מקהלה ומזבח.

בין הביטויים המוזרים אנו זוכרים את זה של הורדת הקנונים מהדוכנים שלהם לשירת הפסוק «הפקדת מטה רב עוצמה והשפלה מרוממת». מרגע זה הילדים, עטויי סמל הקנונים, ניהלו את כל משרד היום.

הליטורגיה החדשה, אף שלא רצתה להדגיש את האופי הפולקלוריסטי שהיה ליום זה לאורך ההיסטוריה, רצתה לשמור על חגיגה זו, שהועלתה לרמת החגיגה של פיוס הקדוש החמישי (אנטוניו מישל גיסליירי, 1566-1572), קרובה מאוד ל חג המולד, מיקום הקורבנות התמימים בין "comites כריסטי", להקיף את ערש ישו התינוק בקהל החינני של הילדים הקטנים, לבושים בגלימות הלבנות של התמימות, חלוץ קטן של צבא הקדושים שיעיד בדמם על שייכותם ל המשיח.