מי אני: קרא את הסיפור של יוגניו רוברטו

הרשו לי להציג את עצמי: אני אוגניו רוברטו

נולדתי ב פידימונטה מאטה, במחוז של קאסרטה, il 29 agosto del 2006.

ההורים שלי

ההורים שלי: שני סוגים... אבא, של פוג'ה, vuole sembrare severo e inflessibile, ma con me e con mia sorella (di lei vi parlo dopo) gli passa subito ed è un gran giocherellone.

שום דבר לא חומק ממנו מבחינתי, תמיד זמין ומוכן לתת לי יד; non gli piace aiutarmi a fare i compiti, dice che i metodi di insegnamento sono cambiati e lui non si trova… in compenso però non si perde mai una mia partita di basket (anche di questo vi parlo dopo), è sempre a disposizione per fare una passeggiata (purchè non sia ad un centro commerciale!.. ma tanto, ci andiamo lo stesso!).

הוא מלמד אותי איך לנצל את הטלפון הנייד והמחשב בצורה הטובה ביותר, הוא מפולת משחק איתי פלייסטיישן (che grandi risate quando prova ad usare il joystick).

הוא אוהב סרטי מדע בדיוני, סרטי אימה, כמה מהם אנחנו רואים ביחד! שֶׁלִי אִמָא, di Dragoni, sempre indaffarata tra casa, lavoro e scuola (non insegna, ma è sempre coinvolta negli avvenimenti scolastici); lei è brava a fare i dolci (sa che adoro cocco e nutella e si inventa mille ricette…) pasticciamo anche insieme; è pignola quando si tratta di controllare i miei compiti, ma è sempre pronta a darmi due mani!

בניגוד לאבא, אִמָא adora andare al centro commerciale, e si, lo riconosco, con lei è uno spasso andarci! Entriamo nei negozi, guardiamo, controlliamo i prezzi, e ci scappa sempre un regalino per me.

Insomma, questi due tipi, si incontrarono a Benevento nel lontano 28 maggio 2005 e, da allora, non si sono più lasciati. Si sono sposati il 3 dicembre di quello stesso anno, e da lì ha origine la nostra famiglia.

החיים שלי

La mia vita, da quel 29 agosto 2006, scorre tranquilla.

עד ה 12 בספטמבר 2019.

Asilo, scuola elementare e scuola media. A detta delle numerose maestre che mi hanno avuto come alunno, sono sempre stato molto curioso, attento, vivace, brillante; un vero leader ( eh sì!) in grado di supportare o limitare il loro lavoro, a seconda se le lezioni sono, per me, interessanti o meno.

יש לי נטייה לנושאים מדעיים, לחינוך גופני ולכל מה שמזין את הרצון לגלות ואת הסקרנות שלי.

Adoro le mie maestre dell’asilo, Carmela, Gloria, Elisa e la loro oasi di serenità. Alle elementari, tante ne sono passate e di alcune ho bellissimi ricordi (Simonetta, Anna, Isidoro, Annarosa, Michele,) ma una sola mi ha rubato il cuore, la mia maestra Rosaria Perrotta. Lei è un vulcano di idee, ci somigliamo in questo e le voglio un gran bene.

הספורט

Mi piacciono gli sport, soprattutto di squadra; pratico pallamano, a scuola, con il prof. Del Monaco, e poi, con il mio compagno-amico-fratello Nicola Panella inizia la mia grande avventura, nonché fortissima passione per il basket!

Per me, giocare a basket è tutto! E’ uno sport che mi rigenera, mi carica, mi stimola e non esiste che salti un allenamento o una partita (eh già, anche quel famoso 12 settembre 2019 ero lì ad allenarmi). Pratico basket a Caiazzo, con il CSI da 6 anni.

למיני כדורסל הייתה לי מאמנת מאוד חזקה, נחמדה ומוכנה היטב מריה מסטרויאני, איתה מאוד נהנינו והתלהבנו מהספורט הזה; במשך שנתיים במקום זה היה לי מאמן נהדר, קפדן אך מאומן מאוד, קשוב, סופרלטיב על המגרש וחבר נאמן, גאטנו סנטורו. הוא האליל שלי.

Grazie al basket ho fatto amicizia con tanti miei coetanei: con alcuni si è instaurato un rapporto che va oltre gli allenamenti, penso ad esempio a Mariarita, Vittorio, Elia, Francesco; altri, invece, di Dragoni, hanno seguito me e Nicola in questo splendido sport, come Antonio, Kevin, Angelo ed Alessandro.

הקהילה

הודות להורי, אני לומד בקהילה מאז שהייתי ילד. עשיתי את המסלול של קתכזה לטקס הקודש הראשון שקיבלתי יחד עם כל חבריי לכיתה בכיתה ה'.

לאחר מכן, פתחתי את המעבדה הרגשית, שהיא נתיב צמיחה לגילוי רגשות. אה כן, יש לנו מזל גדול בדרגוני, כומר דינמי ושונה מהאחרים, שעם הכרת עצמנו ורגשותינו מוביל אותנו לדעת את האמת יֵשׁוּעַ del Vangelo. Grazie Don Dahuid (si, ha un nome particolare, perché lui è originario del Perù, io lo chiamo Don Davide).

יחד איתו ועם קבוצת הבדרנים היו לי חוויות מחנאות וסמפו-בית ספר נפלאות, הצגות ועוד הרבה פעילויות. למרבה המזל הפאריש חי בדרגוני!

החיים החדשים שלי

והנה אני ב-12 בספטמבר 2019, כשהחיים החדשים שלי מתחילים.

זה שאני מספר, יחד עם המשפחה שלי, החברים שלי וכל האנשים שאוהבים אותי, ביומן הזה שלי.

הקרב שלי, הקרב שלנו: נגד הסרטן.

Il 17 באוקטובר 2020 זכיתי: נכנסתי לזרועות ה אַבָּא.

האמונה שלי, שלי אהבה, שמחתי שהם ניצחו.
La מחלה לעולם לא מנצח.

אני אמשיך לתת לך את שלי אהבה, בדרכים לא ידועות, שקטות ומוזרות: שמרו על שתיקה, שלבו ידיים, להתפלל ביחד.

הנה אני.

ראה גם את כל שלי תמונות, לטוב או לרע: