זמן קריאה: 2 דקות

בואו לקרוא ולהאזין ל"זה אמצע החורף" מאת אוסקר ווילד

אינדקס תוכן

סיכום

המספרים שם כולם: טמפרטורות מקפיאות ברחבי איטליה, שלג ורוח.

החורף השתלט על עונתו: ומי יכול להאשים אותו?

לכל עונה יש את השמלה שלה ולכל חודש יש את העונה שלו.

אוסקר פינגל אופלהרטי וויילד, הידוע בשם אוסקר ויילד (דבלין, 16 באוקטובר 1854 - פריז, 30 בנובמבר 1900), היהסופר אירי, אפוריסט, משורר, מחזאי, עיתונאי, מסאי ומבקר ספרות של העידן הוויקטוריאני,נציג של הדקדנטיות והאסתטיקה הבריטית. מחבר מ…ראה עוד

בואו נקרא ביחד:

זה אמצע החורף

זה אמצע החורף, העצים חשופים
אלא היכן שהעדר מוצא מחסה
מצטופפים מתחת לעץ האורן.
כבשים פורחות בשלג הבוצי
נשען על הגדר. האורווה סגורה
אבל הכלבים הרועדים זוחלים החוצה,
הם יורדים לנחל הקפוא. לחזור
מנחם בחזרה. עטוף באנחה
הם נשמעים כמו קולות של עגלות, זעקות של רועים.

העורבים צווחים במעגלים אדישים
מסביב לערימת השחת הקפואה. או שהם מתכופפים
על הענפים המטפטפים. הקרח נשבר
בין קנים של הבריכה שבה המריר מנפנף בכנפיו
ומותח את צווארו הוא מצקצק על הירח.

ארנב מסכן קופץ על פני כרי הדשא,
נקודה קטנה ומפוחדת
ושחף אבוד, כמו משב פתאומי
משלג, הוא מתחיל לצעוק לשמיים.

זה חורף מלא

חורף מלא עכשיו: העצים חשופים,
הצילו היכן שהבקר מצטופף מהקור
מתחת לאורן, כי הוא לעולם לא נשחק
צביון הסתיו הצעקני שהזהב שלו
אחיה הקנאי גוזל, אבל זה נכון
אל הכפולה הירוקה; מר היא הרוח, כאילו נשבה

ממערת שבתאי; כמה חתיכות דקות של חציר
שכבו על המשוכות השחורות החדות, היכן שהחליק
גרר את הביזה המתוקה של יום קיץ
מכרי הדשא הנמוכים במעלה השביל הצר;
על השלג המופשר למחצה הכבשה הפוצחת
לחץ קרוב אל המכשולים, וכלבי הבית הרועדים מתגנבים
מהאורווה הסגורה לזרם הקפוא
וחוזר שוב להתנחם, ולהתגעגע
הרועים הצוהלים והצוות הרועש;

ומעל הראש באדישות מסתובבת
הצריחים המתפתלים מסתחררים סביב הערימה הכפורת,
או גודש את הענפים הנוטפים; ובחיל נסדקות בריכות הקרח
היכן שהמריר הכחוש נודד בין הקנים
ומנופף בכנפיו, ומותח את צווארו לאחור,

וצועק לראות את הירח; על פני המדות
צולעת הארנבת המסכנה המבוהלת, כתם קטן;
ותפר תועה עם זעקתו המודאגת
מתנופף כמו סחף פתאומי של שלג על רקע השמיים האפורים והעמומים.