יום ראשון הדקל

זמן קריאה: 8 דקות

יום ראשון של דקלים - דומיניקה בפאלמיס

מתוך הדרשה של יוחנן פאולוס הקדוש השני (13 באפריל, 2003):

 "ברוך הבא בשם ה'!"(מק11.9).

הליטורגיה של יום ראשון הדקלים היא כמעט אפורטל כניסה חגיגיבשבוע הקדוש. חָבֵרשני רגעים מנוגדים: קבלת הפנים של ישו בירושלים ודרמת הפסיון; ל'"הושענא"הצעקה החגיגית והפעמים החוזרת על עצמה: "צלבו אותו!"; כניסת הניצחון והתבוסה לכאורה של המוות על הצלב. לפיכך לצפות את"עַכשָׁיו"שבו יצטרך המשיח לסבול רבות, ייהרג ויקום ביום השלישי (ע''פ).הר16:21), ומכין אותנו לחיות את תעלומת הפסח במלואה.

"יובל, בת ירושלים! / הנה מלכם בא אליך"(Zc, 9,9). העיר שבה חי זכרו של דוד שמחה בקבלת פני ישוע; עיר הנביאים, שרבים מהם סבלו שם מות קדושים למען האמת; שםעיר השלום, שבמשך מאות שנים ידעה אלימות, מלחמה, גירוש.

איכשהו, ירושלים יכולה להיחשב כעיר-סמל של האנושותבמיוחד בתחילתו הדרמטי של האלף השלישי שאנו חיים. מסיבה זו הטקסים של יום ראשון של הדקלים מקבלים את רהיטותם המסוימת. דברי זכריה הנביא מהדהדים מנחמים: "תשמח מאוד בת ציון, / תשמח בת ירושלים! / הנה מלכם בא אליך. / צדיק ומנצח הוא, / עניו, רוכב על חמור / ... קשת המלחמה תישבר, / יכריז שלום לעמים" (9.9-10). היום אנחנו חוגגים, כי ישוע, המלך השלום.  

ואז, לאורך הירידה של הר הזיתים, הם רצו לפגוש את ישוהבנים והבנות של ירושלים, מעודדים ומנופפים בענפי זית ודקל חגיגיים. […]

"הנה אמא ​​שלך!" (יוחנן 19:27) ישוע מפנה את המילים הללו לכל אחד מכם, חברים יקרים. הוא גם מבקש ממך לקחת את מרי כאמא שלך."בבית שלך", לקבל את פניה "בין רכושך", כי "היא היא אשר, בביצוע תפקידה האימהי, מחנכת אותך ומדגמנת אותך עד שהמשיח יתגבש בך במלואו". מי יתן מרי תבטיח שתענה בנדיבות לקריאתו של האדון, ותתמיד בשמחה ובנאמנות בשליחות הנוצרית! […]

"באמת האיש הזה היה הבן של אלוהים!"(מק15.39). הקשבנו למקצוע האמונה הברור, שבו יוצא המאה הקודש, "ראיתי אותו מת ככה"(שם). העדות המפתיעה של החייל הרומי נובעת ממה שראה, הראשון שהכריז שהאדם הצלוב "הוא היה הבן של אלוהים".

אדוני ישוע, גם אנחנו"ראינו" איך סבלת ואיך מתת בשבילנו. נאמן עד הקצה, הצלת אותנו ממוות עם מוותך. עם הצלב שלך גאלת אותנו.

עדות אילמת של הרגעים המכריעים הללו לתולדות הישועה היא את, מרי, האם הנוגה.

תן לנו את עיניך לזהות מול הצלוב, המעוות מכאב, את דמותו של הקים המפואר.

עזרו לנו לחבק אותו ולסמוך עליו, כדי שנהיה ראויים להבטחותיו.

עזרו לנו להיות נאמנים לו היום ולאורך כל חיינו. אָמֵן!

מקור © press.vatican.va

הִיסטוֹרִיָה

La Domenica della Passione, detta anche delle Palme, rappresenta il grande portale attraverso il quale entriamo nella Settimana Santa, tempo durante il quale contempliamo gli ultimi momenti della vita di Gesù.

Si ricorda l’entrata di Gesù in Gerusalemme, accolto da una folla festante, e quindi la memoria della sua Passione.

Già nel 400 a Gerusalemme era praticata la processione delle palme. La Messa è interamente caratterizzata dal tema della passione di Gesù: ciò vale in particolare con il testo dei vangeli che, a seconda dell’anno corrispondente, presentano il racconto della passione.

הקריאה הראשונה, הלקוחה מספרו של הנביא ישעיהו (שיר עבד ה', ישעיהו 50), הופכת לתפילה בתהילים כ"ב, עם הפזמון "Mio Dio, mio Dio, perché mi hai abbandonato”. Una paura che porterà comunque Gesù a obbedire al Padre “Fino alla morte in croce” ricorda il testo dei Filippesi, scelto come II lettura.

Non si tratta solo di una celebrazione di “lutto” e “lamento”, quanto la settimana che esprime il “cuore” del mistero pasquale, quando Gesù dona la vita per la nostra salvezza: per amore Gesù si è fatto uomo, e per amore dona la vita. In questa obbedienza, Gesù ama il Padre e ama gli uomini che è venuto a salvare.

ביום ראשון של הדקלים מוצעת לנו פרשנות לחיינו ולגורלנו. כל הכאב והאבל שלנו מוצאים תשובה בישוע: מול כל שאלה לגבי למה אנחנו סובלים, למה אנחנו מתים, למה אנחנו עושים כל כך הרבה בחירות שאינן מובנות בעיני האדם, ישוע לא נתן לנו תשובות מעורפלות, אלא עם חייו אנחנו הוא אמר שהוא איתנו, לצדנו. עד הסוף. לעולם לא נהיה לבד בשמחתנו ובסבלנו. ישו נמצא שם.

חגיגה שמבקשת שיבינו אותה, ולא במילים, עם שתיקה ותפילה, מנסה להיכנס אליה עם הלב.

שב כאן בזמן שאני הולך לשם ומתפלל. ולקח עמו את פטרוס ואת שני בני זבדי, הוא התחיל לחוש עצב וייסורים... "אבי, אם אפשר, יעבור ממני הכוס הזאת! אבל לא כמו שאני רוצה, אלא כמו שאתה רוצה"... הנה בא יהודה, אחד מהשנים-עשר, ועמו קהל רב עם חרבות ואלות, שנשלחו על ידי ראשי הכוהנים והזקנים. הבוגד נתן להם סימן, ואמר: "הוא זה שאנשק; עצור אותו!" (ראה הר 26,36-37,47-48).

בעוד פטרוס היה בחצר, בא אחד המשרתים הצעירים של הכהן הגדול, וראה את פטרוס מתחמם, הביט בפניו ואמר: "גם אתה היית עם הנצרת, עם ישוע". אבל הוא הכחיש זאת ואמר: "אני לא יודע ואני לא מבין מה אתה אומר". אחר כך יצא לכיוון הכניסה ותרנגול קרא... "זה נכון, אתה בהחלט אחד מהם, בעצם אתה גלילי".

אבל הוא התחיל לקלל ולהישבע: "איני מכיר את האיש הזה שאתה מדבר עליו". ומיד בפעם השנייה קרקר תרנגול. ופטרוס זכר את המילה שאמר לו ישוע: "לפני שירת השיר פעמיים, תכחיש אותי שלוש פעמים." והוא פרץ בבכי (מק 14,66-70).

כשהגיעו למקום שנקרא גולגולת, צלבו אותו ואת הפושעים שם, אחד מימין ואחד משמאל. ישוע אמר: "אבא, סלח להם, כי הם לא יודעים מה הם עושים." אחר כך חילקו את בגדיו, הגרלו הגרלות... אחד הפושעים שנתלו על הצלב העליב אותו. "האם אתה לא המשיח? הצילו את עצמכם ואותנו!". השני במקום נזף בו באומרו: "אין לך יראת אלוהים"... והוא אמר: "ישו, זכור אותי בבואך לממלכתך".

הוא ענה לו: "באמת אני אומר לך: היום אתה תהיה איתי בגן עדן". השעה הייתה כבר בסביבות הצהריים והחשיך על כל הארץ עד שלוש אחר הצהריים, כי השמש ליקרה. פרוכת המקדש נקרעה לשניים. ישוע, צעק בקול רם, אמר: "אבא, בידיך אני נותן את רוחי." לאחר שאמר זאת, הוא פג תוקפו (לק 23,33-34, 39-46).

תְפִלָה

אדוני ישוע,
בין המונים מריעים
הגעת לירושלים.

צייתנית עד הסוף,
תמסור את רוחך לאבא,
אתה נותן את חייך כדי להציל אותנו.
פיות של כמה היום
הם מברך אותך "בן דוד"
מחר הם יצעקו "צלוב אותו".

אותם תלמידים שהבטיחו
כדי להישאר איתך עד הסוף, הם נוטשים אותך.
ואני, אלוהים?
אני מבין שקשה לי לעמוד בקצב שלך.

אני מבין את התפילה הזו
קשה לבטא את עצמו.
אני מגמגם. אני עוצר. אני משקף.

שמתי לב
שכמו יהודה, אני מוכן
לבגוד באהבה במחוות אהבה.
כמו פילטוס, אני מוכן
להגן על האמת,
עד שהוא מבקש ממני לשלם באופן אישי.

כמו פיטר, אני מוכן
להבטיח הרבה הבטחות,
אבל אני מוכן באותה מידה לנטוש אותך.
כמו התלמידים, אני מוכן
להבטיח לך נאמנות,
ואז להיעלם לאנונימיות.

אני גם מגלה ש…
כמו מרי, העצובה,
בשתיקה, אני יכול ללוות אותך בלב פצוע
לאורך ה-Via Crucis שלך.
כמו התלמיד האהוב,
עם מריה, אני יודע איך להישאר קרוב אליך,
למרגלות הצלב.

כמו הגנב הטוב,
אני יכול לזהות את הטעויות שלי
והפקיד אותי על לבך הרחום.
כמו הcenturion,
אני יכול לזהות
שאתה אדוני ואלוהים שלי.

ישו, איש הצלב,
בן ואח,
רחם עלי!
עזור לי להישאר מאחוריך.
איתך.
לחיות בך ולמענך.

(תפילה מאת AV)