שינוי צורת האדון

באותו זמן, ישוע לקח איתו את פטרוס, יעקב ויוחנן והוביל אותם לבדם על הר גבוה.

הוא השתנה לפניהם ובגדיו נעשו מסנוורים, לבנים מאוד... ואליהו נראה אליהם עם משה והם מדברים עם ישוע. פטרוס לקח את הרצפה ואמר לישו: "רבי, טוב לנו להיות כאן. ; הבה נעשה שלושה סוכות, אחד לך, אחד למשה ואחד לאליהו". הוא לא ידע מה לומר כי הם פחדו.

ענן בא מהשמים שכיסה אותם בצילו ומהענן נשמע קול: "זה בני, אהובי: הקשיבו לו!". ופתאום, כשהם הסתכלו מסביב, הם כבר לא ראו איש מלבד ישוע לבדו איתם.

בבואם לרדת מההר, ציווה עליהם לא לספר לאיש את אשר ראו, עד לאחר שבן האדם קם מן המתים. והם שמרו את העניין לעצמם, תוהים מה זה אומר לקום מהמתים. (מק 9,2-10)

שלושת התלמידים על ההר

יעקב, יוחנן ופטרוס הם שלושת התלמידים הקרובים ביותר לישו, שנבחרו כבר כעדים לתחיית בת יאירוס (השוו במק ה':37-43), אלה שיהיו מאוחר יותר גם עדי תפילתו בגן. של גת שמנים, ערב הפסיון (ראה מק"ד, ל"ב-42).

"ההר - נזכר ישעיהו הנביא - הוא משכנו של ה' המורם מעל ההרים" (היא 2,2; מי 4,1). בעלייה זו להר מהדהדות "עליות" אחרות וחוויות אחרות של גילוי ה': הר עורב/סיני (שמות ג, א; כ"ד, יב-יח), עלייתו וירידתו של משה (ראה שמות יט-ל"ד). , ניסיונו של אליהו (ראה מלכים א' יט, א-יח).

על ההר, ישוע מגלה לשלושת תלמידיו שחייו עמוקים הרבה יותר ממה שהם "רואים" ומה שהם "יודעים". אבל מה שהכי מעניין הוא שישוע מגלה שהתשוקה והמוות שאליהם הוא הולך הם לא החורבן, הקץ, אלא המימוש המלא של האדם, כי הם מעבר לתפארת.

הוא קיבל שינוי צורה, בדיאלוג עם משה ואליהו

האוונגליסט יבש מאוד בהצבעה על עובדה זו. אנו יודעים מלוקס שישוע עלה להתפלל: השינוי הוא אפוא אירוע של תפילה, שבו ישוע מראה את הווייתואחד עם האב(ראה י"א:30). ובדיאלוג הזה, שבו "בגדיו היו לבנים מאוד"-,ישוע מתגלה כאור העולם(יוחנן יב:46).

אליהו, אבי הנביאים, משה, שומר החוק. בהם מכונסת כל ההיסטוריה של הברית הישנה. משה קיבל גילויים שונים של אלוהים במתנה ודווקא באינטימיות זו של ידידות, פניו זרחו (ראה שמות ל"ד:29-35). ליד משה, אליהו, אבי הנביאים, שגם הוא עלה על ההר שומע את אלוהים"בקול של רוח/רוח רך" (מלכים א' י"ט:12).

הוא מייצג את הסינתזה האידיאלית של כל קבוצת הנביאים שיוחנן המטביל יסגור, בהיותו הנביא האחרון, "אליהו החדש" (ראה מט י"א:14).

בשיח זה (האוונגליסט לוק מוסיף "דיברו על יציאתו אשר יביא להגשמה בירושלים, ל"ט:31) ישוע מתגלה כמפרש האותנטי של התורה ושל הנבואה, זה ש"החל ממשה וכל הנביאים, הסבירו בכל הכתובים מה נוגע אליו" (ראה ל' כ"ד:27, אמאוס).

והאוונגליסט לוק גורם ל"שני האנשים" ליד הקבר הריק ביום חג הפסחא לעלות בקנה אחד עם משה ואליהו: "בעוד הנשים עדיין לא היו בטוחות, הנה שני גברים הופיעו לידן בבגדים מסנוורים” (Lc 24,4): coloro che interpretano le parole dette da Gesù nella sua vita e proclameranno che Gesù, il Crocifisso, è risorto (cfr Lc 24,4-7).

Tre tende

Pietro esprime certamente la gioia per quanto vissuto, ma altresì svela quanto non ha ancora compreso! Forse pensa alla gioia di poter incontrare Dio nella “tenda” (cfr Es 33,7-11)? O fa riferimento alla festa delle Capanne/Sukkot, dimenticando che sarà comunque Dio a “costruire” la tenda (cfr 2Sam 7; Is 66,1ss) così come si coglie dallo stesso prologo di Giovanni: “E il Verbo si fece carne e pose la tenda in mezzo a noi” (1,14).

Una nube dal cielo

Continua a fare da sfondo l’esperienza dell’Esodo: la faticosa marcia del popolo nel deserto, guidato da una nube (Es 13,21ss); la nube sul monte Sinai (Es 19,16); la nube che accompagna “המשכן" (שמות 40,34-35), אשר שמר על "חוק" אלוהים, ולבסוף, את הענן היורד על ישוע, שיאמר "מתפללים אמיתיים יעבדו את האב ברוח ובאמת" (יוחנן ד' 23), כאשר לא יהיה צורך יותר בהרים או סוכות מסוימים.

Una voce

Nel momento del battesimo, la voce dal cielo fu udita solo da Gesù (Mc 1,11), ora invece questa stessa voce viene udita anche dai discepoli.

הקשיבו לזה: זה ההדשל שמע' "שמע ישראל" (ד"ו, ד) ומדברי משה: "ה' אלוקיך יקים לך, בקרבך, בין אחיך, נביא כמוני. אתה תקשיב לו (Dt 18,15).

הקול על ההר מציין בישוע, הוא לבדו, את מי שיש להקשיב לו כעת: הוא המילה החיה, דבר החיים, של האמת (השוו: י"ד:6). כלומר, הוא קנה המידה שבו יש להקשיב למשה ולאליהו: מרכז הכובד השתנה.

וזה יוצר מבוכה ניכרת אצל התלמידים, כי ישוע אינו תואם את הדימוי שהיה להם עליו, ובכל זאת, יש להקשיב לו, מבלי להתבייש בו ובדברו (ראה מק"ח 38).

באותו זמן ישוע לקח איתו את פטרוס, יוחנן ויעקב ועלה להר להתפלל. תוך כדי התפילה השתנו פניו במראה ובגדו הפך לבן ומסנוור.

והנה שני אנשים משוחחים עמו: הם משה ואליהו, אשר מופיעים בתפארת, ודיברו על יציאתו, אשר עומדת להתרחש בירושלים.

פיטר וחבריו היו כבדים משינה; אבל כשהתעוררו, ראו את תהילתו ואת שני האנשים עומדים איתו. כשהם נפרדו ממנו, אמר פטרוס לישוע: "המורה, טוב לנו להיות כאן. הבה נעשה שלושה ביתנים, אחד לך, אחד למשה ואחד לאליהו". הוא לא ידע מה הוא אומר.

כשדיבר כך, בא ענן וכיסה אותם בצלו. כשהם נכנסו לענן, הם פחדו. ויצא קול מן הענן לאמר: "זה בני הנבחר; תקשיב לו!". ברגע שהקול פסק, ישוע נשאר לבדו. הם שתקו ובימים ההם לא סיפרו לאיש את מה שראו (ל"ט:28ב-36)

ההר

"הוא הוליך אותם על הר גבוה":"ההר - נזכר ישעיהו הנביא - הוא משכנו של ה' המורם מעל ההרים” (Is 2,2; Mi 4,1).

In questa salita sul monte riecheggiano altre “salite” e altre esperienze di manifestazione di Dio: il monte Oreb/Sinai (Es 3,1; 24,12-18), la salita e la discesa di Mosè (cfr Es 19-24), l’esperienza di Elia (cfr 1Re 19,1-18). Sul monte, Gesù svela ai suoi tre discepoli che la sua vita è molto più profonda di quanto “vedono” e di quanto “sanno”.

Un’esperienza, quella della Trasfigurazione, che avviene nella preghiera, ricorda Luca: “Gesù salì sul monte a pregare”. In questo contesto, Gesù mostra il suo essere אחד עם האב(ראה י"א:30). ובדיאלוג הזה, שבו "בגדיו היו לבנים מאוד"-,ישוע מתגלה כאור העולם(יוחנן יב:46).

משה ואליהו

“Ed ecco due uomini conversavano con lui, erano Mosè ed Elia”: Elia, padre dei profeti, Mosè, custode della legge. In loro si raccoglie l’intera storia dell’Antico Testamento. Mosè aveva ricevuto in dono diverse manifestazioni di Dio e proprio in questa intimità di amicizia, il suo volto brillava (cfr Es 34,29-35).

Ma sappiamo anche che Mosè era l’atteso: “ה' אלוקיך יקים לך נביא כמוני מקרבך ומקרב אחיך, שמע לו.!” (Dt 18,15). Così come Mosè è colui che pregò Dio dicendo: “הראה לי את תהילתך" (שמות 33:18), בתשובה: "אי אפשר לראות... ולהישאר בחיים” (Es 33,20-23).

אני מציין את כל זה כי על ההר עם ישוע, משה יכול סוף סוף לראות את כבודו של אלוהים, שהוא ישוע המשיח, ה"אדון התהילה" (1 קור 2,8), זה שעליו "מאיר את פאר תהילת אלוהים" (ב', ד', ו'): ישוע, משה החדש.

ליד משה, אליהו, אבי הנביאים, שגם הוא עלה על ההר שומע את אלוהים"בקול של רוח/רוח רך" (מלכים א' י"ט:12). הוא מייצג את הסינתזה האידיאלית של כל קבוצת הנביאים שיוחנן המטביל יסגור, בהיותו הנביא האחרון, "אליהו החדש" (ראה מט י"א:14).

הנוכחות של "אליהו ומשה". נכון, ישוע חייב "להתגלות" לתלמידים, אבל יש גם עובדה "אנושית" יותר: ישוע עצמו צריך להתמודד עם "עזיבתו"(תשוקה-מוות-תחייה). הוא יודע שהוא לא יכול לעשות את זה עם תלמידיו, שאינם מבינים. אז הוא בוחר שנייםחברים"בעל שיעור קומה. שני חברים של הכתובים.

דרך שבה ישוע מציע לי ולכל אחד מאיתנו, שבדברים מסוימים עלינו להיות מסוגלים לבחור עם מי להסתמך ולהתעמת, כי לא הכל נמצא בהישג יד של כולם.

חברי הכתובים, כמו גם הקדושים, שהכנסייה מציינת לנו כ"חברים ומודלים לחיקוי", ובכן, הם יכולים לעזור לנו בכתביהם ובדוגמאות שלהם להבין את משמעות החיים ולתת להם את הכיוון הנכון.

הענן

"ענן הגיע מהשמיים..”: חווית יציאת מצרים ממשיכה להיות הרקע: הצעדה המעייפת של האנשים במדבר, מודרכת על ידי ענן (שמות יג:21 ואילך); הענן בהר סיני (שמות יט, טז); הענן הנלווההמשכן" (שמות 40,34-35), אשר שמר על "חוק" אלוהים, ולבסוף, את הענן היורד על ישוע, שיאמר "מתפללים אמיתיים יעבדו את האב ברוח ובאמת" (יוחנן ד' 23), כאשר לא יהיה צורך יותר בהרים או סוכות מסוימים.

"הוא הבן שלי, אהובי: הקשיבו לו!":ברגע הטבילה, הקול מהשמים נשמע רק על ידי ישוע (מק' א, יא), אבל עכשיו אותו קול נשמע גם על ידי התלמידים.

הקשיבו לזה: זה ההדשל שמע' "שמע ישראל" (ד"ו, ד) ומדברי משה: "ה' אלוקיך יקים לך, בקרבך, בין אחיך, נביא כמוני. אתה תקשיב לו(דברים יח, טו). הקול על ההר מציין בישוע, הוא לבדו, את מי שיש להקשיב לו כעת: הוא המילה החיה, דבר החיים, של האמת (השוו: י"ד:6).

זה טוב להישאר כאן

פיטר לא מבין הכל, אבל דבר אחד תופס אותו: "זה נחמד להישאר כאן" (לוק ט':33).

זה הדחף האנושי: כמה חוויות"יפה"גם אנחנו חיים עד כדי לתת לעצמנו להתפתות ולומר "בואו נעשה שלושה אוהלים...", "בואו נעצור את הזמן".

עם זאת, עם הסיכון לרדוף אחרי חוויות רגשיות בלבד, אך אשר גורמות לנו לא להיות מסוגלים "לחזור במורד ההר", שם יש את הקונקרטיות של החיים. ישוע מלמד אותי שהקשבה פעילה היא פסגת החוויה: "תקשיב לו".

במילים אחרות, אנחנו לא יכולים להישאר תחת דיקטטורה של רגשות: הם מועילים, זה מובן, אבל הם לא מספיקים. הם משמשים לחימום, להחזרת תנופה, אומץ... אבל אנחנו גדולים מהרגשות. "ההקשבה היא שמגדירה את התלמיד: לא מדובר ב-נזכר ב' מג'יוני- להיות מקורי, אבל להיות משרתי האמת.

הקשבה עשויה מציות ותקווה. זה דורש אינטליגנציה כדי להבין אבל גם אומץ להחליט, כי המילה מערבת אותך ותולשת אותך מעצמך". נותן לך את מה שהלב שלך מחפש: "אמרתי לך זאת כדי שתהיה שמחתי בך ושמחתך תהיה שלמה" (יוחנן ט"ו:11). "אלוהים, כמה יפה!".