זמן קריאה: 4 דקות

קראו והקשיבו לשוקולד של רוגע

אינדקס תוכן

סיכום

זֶהמָשָׁל מוקדש לאהבות הקטנות והגדולות שלנו, שכשהן כועסות או זורקות התקף זעם, הופכות להיות ממש קשות לניהול. שוקו מרגיע, משקה קסום שאולי יעשה טוב גם לנו המבוגרים.

קרא איתי

אירה הייתה ילדה יפה וטובה מאוד.

רק, כשמשחק לא עבד לה, היא הפכה לילדה שעפה לזעם: היא התעסקה, כעסה, בכתה וצרחה עד שהיתה מותשת.
שֶׁלוֹ אִמָא הוא אמר: "אירה, אל תכעס כל כך. בוא, בוא נמצא פתרון”, אבל הילדה בכתה ובכתה ולא הייתה דרך להרגיע אותה.
Un giorno Ira stava costruendo una torre con i mattoncini delle costruzioni.

היא עבדה קשה מאוד כי היא רצתה לעשות אותו גבוה מאוד: לבנה אחר לבנה... אבל ברגע אחד, המגדל קרס וחלקיו הגיעו לכל מקום!
אירה התעופפה בזעם: היא בכתה וצרחה כל כך עד שהעירה את פיית השתיקה.
La mamma di Ira era in cucina e stava lavando i piatti: aveva deciso di lasciare da sola Ira, perché si decidesse una volta per tutte a finirla con questi capricci.

הוא לא ראה דבר: אפילו לא את פיית השתיקה, גברת בלונדינית שרק הילדים יכלו לראות.
פיית השתיקה אמרה לילדה הקטנה:
"אירה, למה את בוכה כל כך הרבה?"
"אני רק בוכה," אמרה אירה.
"אני מבין. אתה בוכה כי עדיין לא שתית את השוקולד של הרוגע”.
"מהו השוקולד של הרוגע?", איירה הייתה סקרנית, כי המילה רוגע, אבל מעל הכל המילה שוקולד, עניינה אותה מאוד.
“זה שוקולד קסום, שמכין מטבח קסום. יש לך מטבח, אירה?"

“Ho una cucina-gioco, di legno, che mi ha regalato la mamma, ma non è magica”, rispose la bimba.
“Questo lo dici tu”, disse la fata.

"תגיד לי איפה המטבח שלך, אני אכין את המצרכים".
La fata si avvicino alla cucina di Ira: c’erano i fornelli, un lavandino, un forno, un orologio per controllare l’ora mentre si cucinava.

"הוא רציני," חשבה אירה וניגשה אליה כשהיא מושיטה לה סיר וכפית.
"איך מכינים שוקולד קסם?" שאלה הילדה.
"הנה זה," אמרה פיית השתיקה, תוך כדי בחישה בסיר.

"יש לנו קקאו, סוכר, עמילן תפוחי אדמה... שכחתי את החלב, אתה יכול להביא לי אותו?".

Ira aveva anche un frigo di legno, tra i mobiletti della sua camera. Tornò dalla fata con il bricco del latte, sempre più curiosa.

לא היה כלום בסיר: האם הפיה העמידה פנים או שבאמת יגיע שוקולד? לאירה התחילה להרגיש כך...
“Vieni, Ira, mescola un po’ tu”.

Ira si avvicinò alla cucina e mescolò, con il cucchiaio, nel pentolino.

"צריך להסתובב לאט, לאט ולספור עד 10", אמרה הפיה. "את בטוחה?" אמרה הילדה. "אני בטוח," אמרה הפיה. הם התערבבו יחד. 1, 2, 3 …: הילדה הקטנה למדה לספור עד 10!
מטבח העץ היה קסום באמת! בסיר החלה להופיע קרם עם ריח טוב. "תטעם," אמרה הפיה לאירה.

"זה טוב," קראה הילדה הקטנה. הוא מעולם לא טעם שוקולד מתוק כזה..."זה השוקולד של הרוגע. עם זאת, תוכל לקבל את זה רק כאשר תהיה לך סבלנות לערבב לאט ולספור עד 10", הסבירה הפיה.
In quel momento la mamma, accortasi che Ira non piangeva più, tornò a vedere che cosa era successo.
“Mamma, vuoi una tazza di cioccolata?”, chiese la bambina. La fata del silenzio era scomparsa; Ira, però, non era più una bambina che andava su tutte le furie, perché aveva la ricetta della cioccolata della calma.