זמן קריאה: 2 דקות

קראו והאזינו לאגדה של ג'יאני רודארי "אחד ושבע"

אינדקס תוכן

סיכום

שלום חברים וחברים יקרים מפרנצ'סקה רוברטו שלך ♥

היום קראתי לכם את "אחת ושבע" מתוך הספר "אגדות בטלפון" מאת ג'יאני רודארי

Giovanni Francesco Rodari, detto Gianni[1] (pronuncia Rodàri, /roˈdari/; Omegna, 23 ottobre 1920 – Roma, 14 aprile 1980), è stato uno scrittore, pedagogista, giornalista e poeta italiano. È l’unico scrittore italiano ad aver vinto il Premio Hans Christian Andersen (1970). (leggi ancora)

בואו נקרא ביחד

הכרתי ילד שהיה בן שבעה ילדים.
Abitava a Roma, si chiamava Paolo e suo padre era un tranviere.

Però abitava anche a Parigi, si chiamava Jean e suo padre lavorava in una fabbrica di automobili.

Però abitava anche a Berlino, e lassù si chiamava Kurt, e suo padre era un professore di violoncello.

Però abitava anche a Mosca, si chiamava Juri, come Gagarin, e suo padre faceva il muratore e studiava
מָתֵימָטִיקָה.

Però abitava anche a Nuova York, si chiamava Jimmy e suo padre aveva un distributore di benzina.

Quanti ne ho detti? Cinque.

Ne mancano due: uno si chiamava Ciú, viveva a Shanghai e suo padre era un pescatore; l’ultimo si chiamava Pablo, viveva a Buenos Aires e suo padre faceva l’imbianchino.

פאולו, ז'אן, קורט, ג'ורי, ג'ימי, צ'יו ופאבלו היו שבעה, אבל הם עדיין היו אותו ילד שהיה בן שמונה, כבר ידע קרוא וכתוב ורכב על אופניים מבלי להניח את ידיו על הכידון.

Paolo era bruno, Jean biondo, e Kurt castano, ma erano lo stesso bambino.

Juri aveva la pelle bianca, Ciú la pelle gialla, ma erano lo stesso bambino.

פבלו הלך לקולנוע בספרדית וג'ימי באנגלית, אבל הם היו אותו ילד, והם צחקו באותה שפה.

עתה גדלו כל השבעה, והם לא יוכלו עוד להילחם זה בזה, כי כל השבעה הם איש אחד.