סנט בלייז

זמן קריאה: 6 דקות

Leggi la storia di San Biagio (di Sebaste)

בישוף ושאהיד

ביאג'יו חי בין המאה ה-3 ל-4 בסבסטה שבארמניה (אסיה הקטנה): הוא היה רופא והתמנה לבישוף של עירו.

ביאג'יו, כבישוף, שלט אפוא בקהילת סבסט בתקופה שבה ניתן חופש פולחן לנוצרים באימפריה הרומית: בשנת 313.

בשנת 316, בגלל אמונתו, הוא נכלא ונשפט; הוא סירב לוותר על האמונה הנוצרית וכעונש, עונה תחילה במסרקי ברזל, המשמשים לקלף צמר, ולאחר מכן נערף ראשו.

מה שמוזר בעיני היסטוריונים הוא שביאג'יו מת כקדוש מעונה שלוש שנים לאחר מתן חופש פולחן באימפריה הרומית.

נראה כי סיבה מתקבלת על הדעת למות הקדושים שלו נובעת מהמחלוקת שפרצה בשנת 314 בין קונסטנטינוס הראשון לבין ליקיניוס, שני הגיסים הקיסריים (ליציניוס היה נשוי לאחותו של קונסטנטינוס), והמשיכה, עם הפסקת אש קצרה. וקרבות חדשים, עד שנת 325, כשקונסטנטינוס חונק את ליסיניוס בסלוניקי (סלוניקי).

הסכסוך גרם גם לרדיפות מקומיות מסוימות במזרח - אולי בידי מושלים נלהבים מדי, כפי שכתב ההיסטוריון אוזביוס מקיסריה באותה המאה הרביעית - עם הרס כנסיות, גינויים של נוצרים לעבודות כפייה, רציחות של בישופים.

עבור ביאג'יו, סיפורים מסורתיים, בעקבות מודלים תכופים בעידן זה, שמטרתם מעל הכל לעורר את האדיקות והמסירות של הנוצרים, מלאים באירועים נפלאים, אך בו זמנית בלתי נשלטים.

גופתו של ביאג'יו הושמה בקתדרלת סבסט שלו, אך בשנת 732, חלק משאריות התמותה נשלחו על ידי כמה נוצרים ארמנים לרומא. עם זאת, סערה פתאומית קטעה את מסעם למאראטה (PZ): כאן קיבלו המאמינים את שרידי הקדוש בכנסייה קטנה, שלימים הפכה לבזיליקה הנוכחית, על הגבעה הנקראת כיום מונטה סן ביאג'יו, שעל פסגתה היא הייתה. בנה בשנת 1963 את הפסל הגדול של הגואל, בגובה 21 מטר.

סנט ביאג'יו מוערך הן במזרח והן במערב, ולמשתה שלו הטקס של"ברכת הגרון", שנעשה על ידי הנחת שני נרות מוצלבים עליו והפעלת השתדלותו. המעשה קשור למסורת לפיה הבישוף ביאג'יו הציל ילד בנס בכך ששחרר אותו מקוץ או עצם שנתקעו בגרונו.

פולחן סנט ביאג'יו, כמו גם באירופה ובאמריקה, נפוץ מאוד באיטליה, שם ישנן רשויות רבות הנושאות את שמו ורבות אלו שהוא הפטרון שלהן.

לרבות מהעיריות הללו יש גם שרידים כגון:

• Carosino (TA): חתיכת לשון, שנשמרה באמפולה משובצת בצלב זהב מלא;
• Caramagna Piemonte (CN): חלק מהגולגולת שנשמר בחזה כסף;
• קרדיטוס (NA): עצם קטנה בזרוע;
• פאלומונטה (SA): שריד בכנסיית האם סנטה קרוצ'ה;
• פנה, באברוצו: גולגולת הקדוש.

בקתדרלה של רובו די פוליה ביום בלז הקדוש, מוערך שריד מזרועו של הקדוש, המוצג בתוך שריד בצורת זרוע ברכה, נישא בתהלוכה על ידי הבישוף ונחשף להערצה פומבית לאחר המיסה האפיפיורית החגיגית בקתדרלה, בשעה וספר ב-3 בפברואר.

בתוקף תפקידו כרופא פונים המאמינים לביאג'יו גם לטיפול במחלות גופניות ובפרט לריפוי מחלות גרון; במהלך החגיגה הליטורגית בכנסיות רבות הכוהנים מברכים את גרונם של המאמינים על ידי הצבת שני נרות קרובים אליהם.

הוא גם המגן של רופאי גרון, נגני חליל, קלפי צמר, יצרני מזרונים, בעלי חיים ופעילויות חקלאיות (לפי האגדה הוא ריפא חיות חולות עם שלט צלב).

S. Biagio זכור על ידי הכנסייה על "מת נטליס"כלומר, ה-3 בפברואר, כאשר ראשו נערף, אבל במרתאה נחגג חג הפטרון ביום ראשון השני של מאי בטקס שנקבע על ידי פרוטוקול בן מאות שנים. החגיגות נמשכות שמונה ימים ונפתחות בשבת שלפני יום ראשון הראשון של מאי עם התהלוכה לטירה, הנקראת"רחוב. ביאג'יו הולך על הארץ". ביום חמישי שלאחר מכן, מובא הסימולקרום של הקדוש Maratea למטה, ובבוקר של יום ראשון השני של מאי הפסל, המכוסה בבד האדום, חוזר למיקומו הרגיל בטירה.

מקור © gospeloftheday.org

מגן על הגרון ושל רופאי אף אוזן גרון, על בעלי חיים ופעילויות חקלאיות, יש מעט מידע ודאי על חייה של סן ביאג'יו: הדבר הוודאי היחיד היה אמונתו במשיח, שאותה הוקיר עד מותו על ידי עריפת ראשים לאחר עינויים שאין לתאר.

בישוף ורופא

המסורת מספרת כי ביאג'יו היה במקור מסבסט שבארמניה, שם בילה את נעוריו בהתמסרות במיוחד ללימודי רפואה. לאחר שהפך לבישוף, הוא דאג לטיפול הפיזי והרוחני באנשים, וגם ביצע, על פי המסורת, ריפוי נפלא. באותן שנים החמירו תנאי החיים של נאמני האמונה הנוצרית עקב הסכסוכים בין הקיסר המזרחי ליציניוס לקיסר המערבי קונסטנטינוס, שהובילו לרדיפות חדשות. ביאג'יו, כדי להימלט מהאלימות, מצא מקלט במערה במונטה ארג'או, חי בבדידות ובתפילה, וגם הנחה את הכנסייה שלו משם בהודעות שנשלחו בסתר.

נס הגרון

אולם בסופו של דבר, ביאג'יו התגלה, נעצר על ידי שומרי המושל אגריקולה והובא למשפט. בדרך הוא פגש באמא נואשת עם בנה הקטן בזרועותיה שנחנק עקב קוץ או עצם דג שנתקעה לו בגרונו. הבישוף בירך אותו והוא התאושש מיד. אבל זה לא הספיק כדי לחסוך ממנו מות קדושים לאחר עינויים זוועתיים שלא הצליחו לשבור את רוחו.

הספינה הטרופה של השרידים

לאחר מותו נקבר ביאג'יו בקתדרלת סבסט, אך בשנת 723 הועברו חלק משרידיו לרומא. אולם במהלך המסע, סערה פתאומית גורמת לשרידים לעצור במאראטאה, על חוף בזיליקטה של ​​ימינו, ארץ שלמעשה שומרת עד היום מסירות רבה לביאג'יו.

הכת של סן ביאג'יו

ביאג'יו הוא אחד מאותם קדושים שתהילתם הגיעה למקומות רבים ומסיבה זו הוא מוערך כמעט בכל מקום כיום. נס הגרון שעשה בילד עדיין נזכר בכל 3 בפברואר עם טקס מסוים שבמהלכו מברכים את גרונותיהם של המאמינים בשני נרות מוצלבים מול הגרון עצמו.

מקור © חדשות הוותיקן – Dicasterium pro Communicatione