באותם ימים, פטרוס ויוחנן עלו למקדש לשלושה בתפילת מנחה. Qui di solito veniva portato un uomo, storpio fin dalla nascita; lo ponevano ogni giorno presso la porta del tempio detta Bella, per chiedere l’elemosina a coloro che entravano nel tempio.
Costui, vedendo Pietro e Giovanni che stavano per entrare nel tempio, li pregava per avere un’elemosina. Allora, fissando lo sguardo su di lui, Pietro insieme a Giovanni disse: «Guarda verso di noi».
והוא הסתובב להביט בהם, בתקווה לקבל מהם משהו. אמר לו פטרוס: "כסף וזהב אין לי ברשותי, אבל מה שיש לי אני נותן לך: בשם יֵשׁוּעַהמשיח, הנצרית, קום ותלך!". הוא לקח את זה על ידי יד נכון והעלה אותו.
לפתע התחזקו רגליו וקרסוליו, וקפץ על רגליו החל ללכת; והוא נכנס עמם לבית המקדש הולך וקפץ ומשבח אלוהים.
כל האנשים ראו אותו הולך ומשבח אלוהים והם זיהו שהוא זה שישב מתחנן בשער בלה של המקדש, והם התמלאו פליאה ותדהמה על מה שקרה לו.
והנה באותו יום, [ראשון לשבוע], היו שניים [מהתלמידים] בדרכם לכפר בשם אמאוס, כשבעה מייל מירושלים, ושוחחו ביניהם על כל אשר אירע. .
כשהם שוחחו ודנו יחד, יֵשׁוּעַ in persona si avvicinò e camminava con loro. Ma i loro occhi erano impediti a riconoscerlo.
Ed egli disse loro: «Che cosa sono questi discorsi che state facendo tra voi lungo il cammino?». Si fermarono, col volto triste; uno di loro, di nome Clèopa, gli rispose: «Solo tu sei forestiero a Gerusalemme! Non sai ciò che vi è accaduto in questi giorni?».
הוא שאל אותם: "מה?" הם ענו לו: "מה מדאיג יֵשׁוּעַ, הנצרתי, שהיה נביא אדיר במעשה ובדיבור, קודם לכן אלוהים e a tutto il popolo; come i capi dei sacerdoti e le nostre autorità lo hanno consegnato per farlo condannare a morte e lo hanno crocifisso.
Noi speravamo che egli fosse colui che avrebbe liberato Israele; con tutto ciò, sono passati tre giorni da quando queste cose sono accadute. Ma alcune donne, delle nostre, ci hanno sconvolti; si sono recate al mattino alla tomba e, non avendo trovato il suo corpo, sono venute a dirci di aver avuto anche una visione di angeli, i quali affermano che egli è vivo.
חלק מאנשינו הלכו לקבר ומצאו את מה שאמרו הנשים, אבל הם לא ראו אותו'.
אמר להם: שוטים ואיטי לב להאמין לכל מה שאמרו הנביאים! לא היה צורך שה המשיח סבל את הסבל הזה כדי להיכנס לתפארתו?". והחל ממשה וכל הנביאים הסביר להם בכל הכתובים מה מתייחס אליו.
Quando furono vicini al villaggio dove erano diretti, egli fece come se dovesse andare più lontano. Ma essi insistettero: «Resta con noi, perché si fa sera e il giorno è ormai al tramonto».
הוא נכנס להתארח אצלם. כשהיה איתם בשולחן, לקח את הלחם, בירך את הברכה, שבר אותו ונתן להם. ואז נפקחו עיניהם והם זיהו אותו. אבל הוא נעלם מעיניהם. וַיֹּאמְרוּ זֶה אֶל זֶה: "הֲרֵי לִבְנוּ לִבְנוּ בָּרֵךְ בְּתוֹכְנוּ בִּשְׂחוֹת עִמָּנוּ בַּדֶּרֶךְ כַּאֲשֶׁר הִפְרִישׁ לָנוּ הַכָּתוּב?"
Partirono senza indugio e fecero ritorno a Gerusalemme, dove trovarono riuniti gli Undici e gli altri che erano con loro, i quali dicevano: «Davvero il Signore è risorto ed è apparso a Simone!».
הסמל של תלמידי אמאוס מתאים היטב לכוון שנה שתראה את כְּנֵסִיָה particolarmente impegnata a vivere il mistero della Santa Eucaristia.
בדרך השאלות שלנו והחרדות שלנו, לפעמים של אכזבותינו הבוערות, ממשיך הדרך האלוהית להיות בן לוויה שלנו להציג לנו, עם פרשנות הכתובים, את הבנת המסתורין של אלוהים.
כאשר הפגישה נעשית מלאה, לאור המילה מגיע מה שנובע מ"לחם החיים", שבעזרתו המשיח מקיים לעילא ולעילא את הבטחתו "להיות איתנו תמיד עד תום הימים" (מט כ"ח:20)... סיפור ההתגלות של יֵשׁוּעַ קם אל שני תלמידי אמאוס עוזר לנו להתמקד בהיבט ראשון של המסתורין האוכריסטי, שחייב להיות נוכח תמיד במסירותם של העם של אלוהים: l’Eucaristia mistero di luce! …
יֵשׁוּעַ הוא הכשיר את עצמו כ"אור העולם" (יוחנן ח, יב), ונכס זה שלו מעיד היטב באותם רגעים בחייו, כגון השינוי והתקומה, שבהם תהילתו האלוהית זורחת בבירור. בסעודת במקום התהילה של המשיח è velata.
הקודש האוקריסטי הוא "mysterium fidei" פר אקסלנס. עם זאת, דווקא דרך המסתורין של הסתרתו המוחלטת, המשיח si fa mistero di luce, grazie al quale il credente è introdotto nelle profondità della vita divina…
סעודת הקודש היא קודם כל אור כי בכל מיסה הליטורגיה של דברי אלוהים precede la liturgia eucaristica, nell’unità delle due «mense», quella della Parola e quella del Pane…
בסיפור תלמידי אמאוס המשיח stesso interviene per mostrare, «cominciando da Mosè e da tutti i profeti», come «tutte le Scritture» portassero al mistero della sua persona.
דבריו גורמים ללבם של התלמידים "לשרוף", הם מחלצים אותם מאפלת העצב והייאוש, הם מעוררים בהם את הרצון להישאר עמו: "הישאר עמנו ה'".
דברי האב הקדוש
הפגישה של יֵשׁוּעַ עם שני התלמידים האלה נראה שזה מקרי לחלוטין: זה דומה לאחד מהצומת הדרכים הרבים שקורים בחיים. שני התלמידים צועדים מהורהרים ואדם זר מצטרף אליהם. ו יֵשׁוּעַ; ma i loro occhi non sono in grado di riconoscerlo.
כך יֵשׁוּעַ מתחיל את "התרפיה בתקווה". מה שקורה בכביש הזה הוא תרפיה של תקווה. מי עושה את זה? יֵשׁוּעַ.
קודם כל שאלו והקשיבו: שלנו אלוהים זה לא א אלוהים פולשני. גם אם הוא כבר יודע את הסיבה לאכזבתם של השניים הללו, הוא נותן להם זמן כדי להיות מסוגלים להבין לעומק את המרירות שכבשה אותם. התוצאה היא וידוי שהוא פזמון של הקיום האנושי: «קיווינו, אבל... קיווינו, אבל...» (v. 21).
Quante tristezze, quante sconfitte, quanti fallimenti ci sono nella vita di ogni persona! In fondo siamo un po’ tutti quanti come quei due discepoli.
Quante volte nella vita abbiamo sperato, quante volte ci siamo sentiti a un passo dalla felicità, e poi ci siamo ritrovati a terra delusi.
אבל יֵשׁוּעַ ללכת עם כל האנשים המאוכזבים הולכים עם הראש למטה. והולך איתם, בצורה דיסקרטית, הוא מצליח להחזיר את התקווה. (קהל כללי, 24 במאי 2017)
