סוף סוף יום שני, 9 בדצמבר, בשבוע שעבר

סיכום

מתעורר

Ore 5.30: il mio corpo e la mia mente si rifiutano di dormire.

אני קם. יוג'ין הוא עדיין מסתובב בשמיכת פוך, ישן לא בשלווה.

Iniziamo questa nuova settimana, l’ultima del ciclo di טיפול בקרינה.

יום שני 9 בדצמבר, שבוע שעבר — *קנקן קפה מוכן*

Ed inizia la fase della תְפִלָה.

Accompagno פרנסס a בית ספר alle 8.15.

Eugenio ha vomitato.

יְצִיאָה

Alle 8.35 partiamo. Alle 11.00 siamo a רומא, che ci accoglie con il solito traffico in via della יער אורנים Sacchetti.

עריסה

Adesso sono le 11.45 e siamo in attesa del lettino, occupato per il momento da altri “villeggianti”.

Alle 12 Eugenio è sul lettino. Fabrizio è un professionista scrupoloso e gentilissimo. 30 minuti circa e abbiamo finito, ha finito la sua “לְהִשְׁתַזֵף".

בשעה 13.30 אנחנו בבית החולים לילדים ישו תינוק. Eugenio ha fatto già le analisi del sangue. Ora siamo in attesa.

Alle 14.30 decidiamo di andare a ארוחת צהריים alla mensa dell’ospedale: Eugenio mangia poco, pochissimo, sempre mal di pancia. Fusilli prosciutto e piselli, risotto allo zafferano, petto di pollo, fettina di maiale.

Alle 15 siamo a colloquio con la dottoressa Milena Paiano, che verifica piastrine a 77 (le precedenti analisi erano a 97), creatinina bassa (segno che Eugenio beve pochissimo).

היום, מעולם לא נעשה קודם לכן, אנחנו מחליטים לבקר את יקירנו האפיפיור פרנצ'סקו a בית sua: malgrado Eugenio sia distrutto, la sua טבעת נישואים e il nostro אהבה לדחוף אותנו ל יֵשׁוּעַ, ללכת לביתו, שם אוכל לברך אותו, ולהודות לו, ולשבח אותו על כל מה שהוא עושה למעננו.

פטרוס הקדוש

500 metri a piedi, che per Eugenio sono stati 25 chilometri, a fatica, ma con tanto amore nel לֵב, raggiungiamo la nostra affezionata כיכר פטרוס הקדוש. מזג האוויר מצוין, חם, מחמם את הלב