זמן קריאה: 4 דקות

קראו והאזינו לאגדה "תולדות הממתקים לגדול"

אינדקס תוכן

סיכום

בערב הזה יש לנו את העונג לקרוא איתך את האגדה הזו, שהיא בעצם יותר סיפור שילמד אותנו את ערכה של המציאות ואת הקונקרטיות של רגשות אמיתיים.

בואו נקרא ביחד

Un giorno Alice andò nella camera da letto della nonna di nascosto.

Quando era a casa della nonna, si giocava sempre in sala o in cucina. Nonna preferiva avere Alice sempre vicino e le diceva: stai qui con me, mentre io cucino o lavoro a maglia. La camera da letto della nonna, però, aveva qualcosa di magico.

הכל היה בצבע ורוד וחום והיה לו א נִיחוֹחַ diverso da quella della camera da letto della mamma. Aveva una collana di perle sulla parete e tante fotografie sulla cassettiera e scatole e scatoline di ogni genere. Alice le aprì tutte e in una scatolina, la più piccola, trovò una caramellina rosa.

זה הריח טוב. אליס הכניסה אותו לפה ואכלה אותו. זה היה ממתק קסום: ממתק להתבגר!

אליס השתנתה: היא גדלה וגדלה וגדלה עד שנעשתה גבוהה מאוד. ראשו הגיע לתקרת החדר! כמה מוזר להיות כל כך גדול! אליס הביטה בידיה וברגליים שלה; הוא סובב את ראשו, ימינה, שמאלה, למטה: כמה קטנים נראו החפצים עכשיו!

לאחר מכן החל התינוק ללכת. הוא מיד מעד ופצע את רגלו: זו הייתה המיטה של סבתא! איך מישהו יכול ללכת בחדר הזה עכשיו כשאליס כל כך גדולה?

בינתיים, סבתה קראה לה:
"אליס, אליס, איפה את?"
"אני כאן, סבתא, אני בחדר השינה!" אמרה אליס, אבל קולה של הילדה הבוגרת שלה היה שונה: זה הפך לקול גדול שסבתא לא זיהתה.

"את לא אליס, זה לא הקול שלך! אתה הקוסם של סוכריות? איפה החבאת את הנכדה שלי?".
"סבתא, זה אני! בוא תראה, אני בחדר!".
סבתא רצה לחדר השינה וראתה את אליס, שגדלה מאוד.

"אליס, מה עשית?" היא אמרה סַבתָא.
"אכלתי את הממתק הוורוד מהקופסה", אמרה הילדה הקטנה, נבוכה..."לא ידעתי שזה ממתק להתבגר! לא כזה גדול!"
"הילד שלי, זה סוכר מכושף שמכשפת נתנה לי. שמרתי לך אותו, אבל עדיין היה מוקדם לתת לך אותו".
"איך נעשה את זה עכשיו, סבתא?".
"קחי את זה," אמרה הסבתא והושיטה לאליס ממתק כחול קטן.

אליס אכלה אותו והפכה שוב. עם זאת, משהו השתבש שוב כי היא הפכה קטנה מאוד, כמעט כמו נמלה.
"אליס, איפה את?" שאלה הסבתא. "אני לא רואה אותך!".
Alice piccolissima era molto spaventata. Un’ombra gigante stava sopra di lei e non le faceva vedere il soffitto. Era il letto! Alice era piccola piccola ora: vedeva i granelli di polvere sotto al letto, i moscerini che volavano e la stanza le sembrava una città enorme.

הוא שמע את הסבתא וענה:
"אני כאן סבתא!" , אבל קולה היה חלש והסבתא לא שמעה אותו. אליס התחילה לבכות. הבכי של הילדים חזק מאוד: הפעם שמעה אותו הסבתא.

"תינוק שלי," אמרה הסבתא. אולי עשיתי טעות. עכשיו אני צריך לתת לך עוד ממתק כדי להיות גדול, אבל בדיוק בגודל הנכון.
סבתא חיטטה בקופסאות שלה ומצאה עוד ממתק קסם. גדול יותר מהממתק הכחול, קטן מהממתק הוורוד. הוא נתן אותו לאליס והילדה הקטנה אכלה אותו.

לאט לאט... הילדה חזרה לגודלה ההתחלתי.
חדר השינה של סבתא, המיטה, הצילומים וכל השאר חזרו להיות כמו שהיו.

"סבתא," אליס בכתה, וסבתא חיבקה אותה.
“La prossima volta, chiedi a me, quando vuoi mangiare qualcosa di davvero buono”, disse la nonna.

"כדי לגדול, ילדים לא צריכים ממתקים, הם צריכים פסטה!" וכולם הלכו למטבח לארוחת צהריים.