הדרשה של האפיפיור פרנציסקוס מ-27 במרץ 2020

Tempo di lettura: 8 minuti

קרא את הדרשה של האפיפיור פרנציסקוס מ-27 במרץ 2020

"הערב הגיע" (מק4.35).

Così inizia il Vangelo che abbiamo ascoltato. Da settimane sembra che sia scesa la sera. Fitte tenebre si sono addensate sulle nostre piazze, strade e città; si sono impadronite delle nostre vite riempiendo tutto di un silenzio assordante e di un vuoto desolante, che paralizza ogni cosa al suo passaggio: si sente nell’aria, si avverte nei gesti, lo dicono gli sguardi.

מצאנו את עצמנו מפוחדים ואבודים. כמו תלמידי הבשורה תפסה אותנו סערה בלתי צפויה וזועמת. הבנו שאנחנו על אותה סירה, כולנו שבריריים וחסרי התמצאות, אבל בו זמנית חשובים והכרחיים, כולם נקראים לחתור יחד, כולם צריכים לנחם אחד את השני. על הסירה הזו... כולנו כאן.

כשם שאותם תלמידים, המדברים בקול אחד וביסורים אומרים: "אבדנו" (פס' 38), כך גם אנחנו הבנו ש אנחנו לא יכולים להתקדם כל אחד בכוחות עצמו, אלא רק ביחד.

קל למצוא את עצמנו בסיפור הזה. מה שקשה הוא להבין את גישתו של ישוע. בעוד שהתלמידים מודאגים ומיואשים באופן טבעי, הוא בירכתיים,שֶׁלוֹבחלק של הסירה ששוקע ראשון. ומה הוא עושה? למרות המהומה, הוא ישן בשלווה, בוטח באבא - זו הפעם היחידה בבשורה שאנו רואים את ישוע ישן –. כשהוא מתעורר לאחר מכן, לאחר שהרגיע את הרוח והמים, הוא פונה לתלמידים בנימת גנאי: "למה אתם מפחדים? עדיין אין לך אמונה?" (v.40).

בואו ננסה להבין. ממה מורכב חוסר האמונה של התלמידים, המנוגד לאמון של ישוע? הם לא הפסיקו להאמין בו, למעשה הם קראו לו. אבל בואו נראה איך הם קוראים לו: "אדון, לא אכפת לך שאנחנו אבודים?" (ע' 38).לא אכפת לך: pensano che Gesù si disinteressi di loro, che non si curi di loro.

בינינו, במשפחות שלנו, אחד הדברים שהכי כואבים הוא כשאנחנו שומעים את עצמנו אומרים: "לא אכפת לך ממני?". זה ביטוי שכואב ומשחרר סערות בלב. זה היה מטלטל גם את ישוע, כי לאף אחד לא אכפת מאיתנו יותר ממנו. למעשה, ברגע שהוא נקרא, הוא מציל את תלמידיו המיואשים.

La tempesta smaschera la nostra vulnerabilità e lascia scoperte quelle false e superflue sicurezze con cui abbiamo costruito le nostre agende, i nostri progetti, le nostre abitudini e priorità.

זה מראה לנו איך עזבנו ישנים ונטשנו את מה שמזין, מקיים ונותן כוח לחיינו ולקהילה שלנו. הסערה חושפת את כל הכוונות "לארוז" ולשכוח את מה שהזין את נשמת עמנו; כל אותם ניסיונות להרדים בהרגלים "מצילים" לכאורה, לא מסוגלים לפנות לשורשים שלנו ולעורר את זכרם של זקנינו, ובכך לשלול מאיתנו את החסינות הדרושה להתמודדות עם מצוקה.

עם הסערה, הטריק של אותם סטריאוטיפים שבעזרתם הסתרנו את ה"אגו" שלנו שתמיד דאגו לתדמית שלהם; ושוב נתגלה השייך המשותף (המבורך) שאין אנו יכולים לברוח ממנו: שייכות כאחים.

«למה אתה מפחד? עדיין אין לך אמונה?». Signore, la tua Parola stasera ci colpisce e ci riguarda, tutti. In questo nostro mondo, che Tu ami più di noi, siamo andati avanti a tutta velocità, sentendoci forti e capaci in tutto. Avidi di guadagno, ci siamo lasciati assorbire dalle cose e frastornare dalla fretta.

לא עצרנו לפני הקריאות שלכם, לא התעוררנו מול מלחמות ועוולות פלנטריות, לא הקשבנו לזעקת העניים, ושל כוכב הלכת החולה שלנו. המשכנו ללא חשש, וחשבנו תמיד להישאר בריא בעולם חולה. כעת, בעודנו בים סוער, אנו מפצירים בכם: "התעורר, אדוני!".

«למה אתה מפחד? עדיין אין לך אמונה?». אדוני, אתה פונה אלינו, פנייה לאמונה. וזה לא כל כך להאמין שאתה קיים, אלא לבוא אליך ולסמוך עליך. בתענית זו מהדהדת פנייתך הדחופה: "התגייר", "חזור אליי בכל לבבך" (גל 2,12).

אתה קורא לנו לנצל את זמן המשפט הזה בתורזמן של בחירה. Non è il tempo del tuo giudizio, ma del nostro giudizio: il tempo di scegliere che cosa conta e che cosa passa, di separare ciò che è necessario da ciò che non lo è. È il tempo di reimpostare la rotta della vita verso di Te, Signore, e verso gli altri. E possiamo guardare a tanti compagni di viaggio esemplari, che, nella paura, hanno reagito donando la propria vita. È la forza operante dello Spirito riversata e plasmata in coraggiose e generose dedizioni.

אלו חיי הרוח המסוגלים לגאול, להעניק ערך ולהראות כיצד חיינו נארגים ונתמכים על ידי אנשים רגילים - בדרך כלל נשכח – שאינם מופיעים בכותרות העיתונים והמגזינים וגם לא במסלולים הגדולים האחרוניםהופעהאבל, ללא ספק, האירועים המכריעים בהיסטוריה שלנו נכתבים היום: רופאים, אחיות, עובדי סופרמרקט, מנקים, מטפלים, מובילים, כוחות משטרה, מתנדבים, כמרים, נזירות ועוד רבים, רבים אחרים שהבינו שאף אחד לא מציל את עצמו.

אל מול הסבל, שבו נמדדת ההתפתחות האמיתית של עמינו, אנו מגלים וחווים את תפילת הכוהנים של ישוע: "שהכל יהיו אחד" (ג'ון17,21). כמה אנשים מפעילים סבלנות ומפיחים תקווה בכל יום, דואגים לא לזרוע בהלה אלא אחריות משותפת. כמה אבות, אמהות, סבים וסבתות, מורים הם מראים לילדינו, במחוות קטנות ויומיומיות, כיצד להתמודד עם משבר ולנווט אותו על ידי התאמת הרגלים מחדש, הרמת מבטם ותפילה מעוררת. כמה אנשים מתפללים, מציעים ומתערבים לטובת כולם. תפילה ושירות חרישי: הם הנשק המנצח שלנו.

«למה אתה מפחד? עדיין אין לך אמונה?». התחלת האמונה היא להכיר את עצמנו הזקוקים לישועה. אנחנו לא עצמאיים, לבד; לבד affondiamo: abbiamo bisogno del Signore come gli antichi naviganti delle stelle. Invitiamo Gesù nelle barche delle nostre vite.

בואו נמסור לו את הפחדים שלנו, כדי שיוכל להתגבר עליהם. כמו התלמידים נחווה שאיתו על הסיפון אין ספינה טרופה. כי זה כוחו של ה': להפוך את כל מה שקורה לנו לטוב, גם לדברים הרעים. הוא מכניס שקט לסערות שלנו, כי עם אלוהים החיים לעולם לא מתים.

Il Signore ci interpella e, in mezzo alla nostra tempesta, ci invita a risvegliare e attivare la solidarietà e la speranza capaci di dare solidità, sostegno e significato a queste ore in cui tutto sembra naufragare. Il Signore si risveglia per risvegliare e ravvivare la nostra fede pasquale.

יש לנו עוגן: בצלב שלו נושענו. יש לנו הגה: בצלב שלו נגאלנו. יש לנו תקווה: בצלב שלו נרפאנו וחיבקנו כך ששום דבר ואיש לא יוכלו להפריד בינינו לבין אהבתו הגאולה. בעיצומו של הבידוד בו אנו סובלים מהיעדר חיבה ומפגשים, חווים חוסר בדברים רבים, אנו מאזינים שוב להודעה שמצילה אותנו: הוא קם וחי לידנו.

ה' מאתגר אותנו מצלבו לגלות מחדש את החיים המצפים לנו, להביט אל הקוראים לנו, לחזק, להכיר ולעודד את החסד השוכן בתוכנו. אל לנו לכבות את הלהבה העמומה (ראההאם42.3), שלעולם אינו חולה, ותנו לו לעורר מחדש תקווה.

Abbracciare la sua croce significa trovare il coraggio di abbracciare tutte le contrarietà del tempo presente, abbandonando per un momento il nostro affanno di onnipotenza e di possesso per dare spazio alla creatività che solo lo Spirito è capace di suscitare.

זה אומר למצוא את האומץ לפתוח מרחבים שבהם כולם יכולים להרגיש נקראים ולאפשר צורות חדשות של אירוח, של אחווה,וסולידריות. בצלב שלו ניצלנו לקבל בברכה את התקווה ולתת לה לחזק ולתמוך בכל האמצעים והנתיבים האפשריים שיכולים לעזור לנו לשמור ולהגן על עצמנו. חיבוק ה' לאמץ את התקווה: זהו כוח האמונה, המשחרר אותנו מפחד ונותן תקווה.

«למה אתה מפחד? עדיין אין לך אמונה?». Cari fratelli e sorelle, da questo luogo, che racconta la fede rocciosa di Pietro, stasera vorrei affidarvi tutti al Signore, per l’intercessione della Madonna, salute del suo popolo, stella del mare in tempesta.

Da questo colonnato che abbraccia Roma e il mondo scenda su di voi, come un abbraccio consolante, la benedizione di Dio. Signore, benedici il mondo, dona salute ai corpi e conforto ai cuori. Ci chiedi di non avere paura. Ma la nostra fede è debole e siamo timorosi.

אבל אתה, אדוני, אל תעזוב אותנו לחסדי הסערה. חזור שוב: "אל תפחד" (הר 28,5).

ואנחנו, יחד עם פייטרו, "אנחנו משליכים עליך כל דאגה, כי אתה דואג לנו" (השווה1 Pt5,7).

Leggi e stampa la meditazione di Papa Francesco

וִידֵאוֹ

Leggi e stampa il momento di preghiera di Papa Francesco

מקור © חדשות הוותיקן – Dicasterium pro Communicatione

עזרו לנו לעזור!

בתרומתך הקטנה אנו מעלים חיוך לחולי סרטן צעירים

---