זמן קריאה: 2 דקות

קראו והאזינו לסיפור: "Brif bruf braf"

אינדקס תוכן

שלום חברים יקרים מפרנצ'סקה רוברטו שלך ♥

היום קראתי לכם את האגדה היפהפייה הזו שנלקחה מהספר "Favole al phone" מאת ג'יאני רודארי

ג'ובאני פרנצ'סקו רודארי, הידוע כג'יאני[1] (מבוטא Rodàri, /roˈdari/; Omegna, 23 באוקטובר 1920 - רומא, 14 באפריל 1980), היה סופר, פדגוג, עיתונאי ומשורר איטלקי. הוא הסופר האיטלקי היחיד שזכה בפרס הנס כריסטיאן אנדרסן (1970). (קרא שוב)

קרא את הסיפור:

שני ילדים, בשלום החצר, שיחקו בהמצאת שפה מיוחדת כדי שיוכלו לדבר זה עם זה מבלי לגרום לאחרים להבין דבר.

"בריף ברף," אמר הראשון.
"בראף אחי" ענה השני. והם פרצו בצחוק.

במרפסת בקומה הראשונה היה ג'נטלמן זקן וטוב שקרא את העיתון, והסתכלה מהחלון ממול הייתה גברת זקנה שלא הייתה טובה ולא רעה.

"כמה טיפשים הילדים האלה," אמרה הגברת.
אבל האדון הטוב לא הסכים: "אני לא מוצא את זה".
"הוא לא יגיד לי שהוא הבין מה הם אמרו."
"אבל במקום זה הבנתי הכל. הראשון אמר: "איזה יום יפה". השני ענה: "מחר יהיה אפילו יותר יפה".

הגברת קימטה את אפה אך שתקה, כי הילדים שוב התחילו לדבר בשפתם.
"Maraschi, barabaschi, pippirimoschi", אמר הראשון.
"ברוף," ענה השני. ושניהם צחקו שוב.

"אתה לא תגיד לי שאתה מבין אפילו עכשיו," קראה הגברת הזקנה בכעס.
"אבל במקום זה הבנתי הכל," ענה האדון הזקן וחייך. הראשון אמר: "כמה אנחנו שמחים להיות בעולם". והשני ענה: "העולם יפה".

"אבל האם זה באמת יפה? התעקשה הגברת הזקנה.
"Brif bruf braf". ענה האדון הזקן.