אנתוני הקדוש מפדובה

Tempo di lettura: 11 minuti

קרא את סיפורו של אנתוני הקדוש מפדובה

כומר ו"דוקטור אוונגליקוס" (1195-1231)

Antonio di Padova (in portoghese António de Lisboa), al secolo Fernando Martim de Bulhões e Taveira Azevedo, nasce a Lisbona il 15 agosto 1195 da nobile famiglia portoghese discendente dal crociato Goffredo di Buglione.

בגיל 15 הוא היה טירון במנזר סן וינצ'נזו בליסבון, ואז עבר למנזר סנטה קרוצ'ה בקוימברה, מרכז התרבות הגדול בפורטוגל השייך למסדר הקנונים הקבוע של אוגוסטינוס הקדוש, שם למד מדעים ותיאולוגיה אצל מורים מצוינים, והתכונן להסמכה לכהונה שאותה יקבל בשנת 1219 בהיותו בן עשרים וארבע.

Quando sembra dover percorrere la carriera del teologo e del filosofo, decide di lasciare l’ordine agostiniano. Fernando, infatti, non sopporta i maneggi politici tra i canonici agostiniani e re Alfonso II, in cuor suo anela ad una vita religiosamente più severa.

משאלתו התגשמה כאשר, בשנת 1220, גופותיהם של חמישה נזירים פרנציסקנים הגיעו לקוימברה, נערפו ראשים במרוקו, לשם הם הלכו להטיף בפקודתפרנציסקוס מאסיזי. Quando i frati del convento di monte Olivares arrivano per accogliere le spoglie dei martiri, Fernando confida loro l’aspirazione a vivere nello spirito del Vangelo.

לאחר שקיבל אישור מהפרובינציה הפרנציסקאנית של ספרד ומהפרוריור האוגוסטיני, פרננדו נכנס אפוא לנזיר הקטינים ומיד עושה את מקצועו הדתי, משנה את שמו לאנטוניו לכבוד אב המנזר המצרי.

Anelando al martirio, subito chiede ed ottiene di partire missionario in Marocco. È verso la fine del 1220 che s’imbarca su un veliero diretto in Africa, ma durante il viaggio è colpito da febbre malarica e costretto a letto. La malattia si protrae e in primavera i compagni lo convincono a rientrare in patria per curarsi. Secondo altre versioni, Antonio non si fermò mai in Marocco: ammalatosi appena partito da Lisbona, la nave fu spinta da una tempesta direttamente a Messina, in Sicilia.

מטופל על ידי הפרנציסקנים של העיר, הוא נרפא תוך חודשיים. בחג השבועות הוזמן לפרק הכללי של אסיזי; הוא מגיע עם פרנציסקנים אחרים ל-S. Maria degli Angeli שם יש לו הזדמנות להקשיב לפרנסיס, אבל לא להכיר אותו אישית.

Il ministro provinciale dell’ordine per l’Italia settentrionale gli propone di trasferirsi a Montepaolo, presso Forlì, dove manca un sacerdote che dica la messa per i sei frati residenti nell’eremo composto da una chiesolina, qualche cella e un orto; Antonio accetta.

במשך כשנה וחצי הוא חי בהתבוננות ובתשובה, מבצע מתוך רצון אישי את המשימות הצנועות ביותר, עד שיום אחד יורד לעיר עם אחיו לסייע, בכנסיית ס' מרקוריאלה, בהסמכתם של כוהני המסדר החדשים ושם הוא מטיף בנוכחות קהל עצום, המורכב אף הוא מבכירים.

מאז אנטוניו קיבל את תפקיד המטיף והמורה על ידי פרנצ'סקו עצמו, שכותב לו מכתב הממליץ, עם זאת, לא לאבד את רוח התפילה וההתמסרות הקדושה.

הוא מתחיל להטיף ברומניה, ממשיך בצפון איטליה, משתמש במילה שלו כדי להילחם בכפירה (הוא נקרא גם "הפטיש של האפיקורסים”) קתאר באיטליה ואלביגני בצרפת, לשם הגיע בשנת 1225. בין 1223 לתאריך האחרון, למעשה, הוא הניח את היסודות של האסכולה התיאולוגית הפרנציסקאנית, לימד במנזר הבולונז של ס. מריה דלה פוליאולה.

Quando è in Francia, tra il 1225 e il 1227, assume un incarico di governo come custode di Limoges. Mentre si trova in visita ad Arles, si racconta gli sia apparso Francesco che aveva appena ricevuto le stigmate.

כאפוטרופוס הוא השתתף בפרק הכללי של אסיזי בשנת 1227, שם שר המסדר החדש - פרנצ'סקו מת בינתיים - היה ג'ובאני פרנטי, פרובינציאל ספרד שקיבל את פניו שנים קודם לכן בקרב הקטינים ואשר מינה אותו לפרובינציאל של צפון איטליה.

אנטוניו פותח בתים חדשים, מבקר במנזרים כדי להכיר את כל האחים באופן אישי, שולט בקלירס העניים ובמסדר השלישי, נוסע לפירנצה, עד שהוא מתקן את מגוריו בפדובה ובעוד חודשיים כותב אתדרשות יום ראשון.

בפדובה הוא משיג את הרפורמה בקוד הסטטוטורי הרפובליקאי שבזכותה לא ניתן לכלוא גם חייב חדל פירעון, אך ללא אשמה, לאחר שמכר את כל נכסיו. לא רק זה, הוא עומד מול אזלינו דה רומנו, שזכה לכינוי האכזרי וביום אחד נטבחו בו אחד-עשר אלף פדואנים שהיו עוינים לו, כדי לשחרר את מנהיגי הגאלף הכלואים.

בינתיים הוא גם כותב iדרשות לחגיגות הקדושים, ובו הוא מתעמק בנושאים היקרים לו ביותר: מצוות האמונה, המוסר והמידות הטובות, אהבת ה' ורחמים על העניים, תפילה וענווה, גנאי והוא מתרגל נגד הגאווה והתאוות, הקמצנות והריבית שבהן הוא. הוא אויב מר.

הוא מריולוג, תומך משוכנע של עליית הבתולה, לבקשת האפיפיור גרגוריוס התשיעי (אוגולינו דיי קונטי די סגני, 1227-1241) בשנת 1228 הוא מקיים את הדרשות של שבוע התענית ובאותו עמוד הוא הוגש ערעור"ארון הברית". מספרים שהדרשות נערכו בפני קהל קוסמופוליטי ושכולם שמעו אותו מדבר בשפתו.

במשך שלוש שנים אנטוניו נוסע ללא לאות, הוא עייף, סובל מאסטמה ונפוח מנזלת, הוא חוזר לפאדובה ודרשותיו לתענית 1231 בלתי נשכחות.

Per riposarsi si ritira a Camposampiero, vicino Padova, dove il conte Tiso, che aveva regalato un eremo ai frati, gli fa allestire una stanzetta tra i rami di un albero di noce.

Da qui Antonio predica, ma scende anche a confessare e la sera torna alla sua cella arborea. Una notte il conte Tiso, andato a controllare come stesse Antonio, è attirato da una grande luce che esce dal suo rifugio e assiste alla visita che Gesù Bambino fa al Santo.

בצהריים ביום שישי 13 ביוני אנטוניו מרגיש חלש ומבקש מהחברים לקחת אותו אליו פדובה, dove vuole morire. Caricato su un carro trainato da buoi, alla periferia della città le sue condizioni si aggravano al punto che si decide di ricoverarlo nel vicino convento dell’Arcella, dove muore in serata; si racconta che mentre stava per spirare ebbe la visione del Signore.

בימים שלאחר מותו הם משתוללים"מלחמות פנימיות” tra il convento dove era morto che voleva conservarne le spoglie e quello di S. Maria Mater Domini, il suo convento, dove avrebbe voluto morire. Durante la disputa si verificano persino disordini popolari, infine, il padre provinciale decise che la salma sarebbe stata portata a Mater Domini.

Non appena il corpo giunse a destinazione iniziarono i miracoli, alcuni documentati da testimoni.

אפילו בחיים, במציאות, אנטוניו ביצע ניסים כמו גירוש שדים, נבואות, ריפוי, כולל חיבור מחדש של רגל קטועה, או גרימת לבו של קמצן להימצא בארון, הפיכת מזון מורעל לא מזיק, הטפה לדגים, אילץ פרד. לכרוע ברך לפני המארח. הניסים שלו - בחיים ואחרי המוות - היוו השראה לאמנים רבים כולל טיציאן ודונטלו.

אנטוניו, בשל המוני הניסים שיוחסו לו, הוכרז בשנה שלאחר מותו על ידי פ.פ.גרגוריוס התשיעי.

הבזיליקה הגדולה המוקדשת לו ניצבת ליד מנזר ס. מריה מאטר דומיני. 32 שנה לאחר מותו, במהלך תרגום שרידיו, מצא בונוונטורה דה בנגורג'יו (שנכנס לקדושה ב-1482) את לשונו של אנטוניו ללא פגמים, שנשמרה היום בקפלת האוצר שבבזיליקה של העיר פדואה שהוא הפטרון שלה.

הכבוד פיוס ה-12 (Eugenio Pacelli, 1939-1958), שכלל ב-1946 את אנתוני הקדוש בין רופאי הכנסייה הקתולית, העניק לו את התואר "דוקטור אוונגליקוס”, כמו בכתביו ובדרשות שהגיעו אלינו הוא נהג לתמוך בדבריו בציטוטים מהבשורה.

משמעות השם אנטוניו: "נולד לפני" או "מי שמתמודד עם יריביו" (יוונית).

למידע נוסף: חייו ודרשותיו של אנתוני הקדוש

קתכזה של האפיפיור בנדיקטוס ה-16: אנתוני הקדוש מפדובה
[קרואטית,צָרְפָתִית,אנגלית,אִיטַלְקִית,פורטוגזית,ספרדית,גֶרמָנִיָת]

(מָקוֹר gospeloftheday.org)

שמו הפרטי הוא פרננדו. Portoghese, di Lisbona, nasce in una nobile famiglia nel 1195, si suppone il 15 agosto.

Ha 15 anni quando entra nell’Ordine dei canonici regolari di Sant’Agostino. Si prepara al sacerdozio a Coimbra, nel monastero della Santa Croce e, ordinato all’età di 24 anni, viene indirizzato alla carriera di teologo e filosofo.

אבל הוא עושה מדיטציה על חיי דת קשים יותר. נקודת המפנה הגיעה בשנת 1220 כאשר שרידיהם של חמישה מיסיונרים פרנציסקנים שעינו ונהרגו במרוקו הגיעו לכנסיית הצלב הקדוש.

מהשלטון האוגוסטיני ועד השלטון הפרנציסקני

Fernando decide di lasciare i canonici agostiniani e di seguire le orme di Francesco d’Assisi e sceglie di farsi chiamare Antonio, per imitare il santo anacoreta egiziano. Matura una forte spinta alla missione e con questo ideale parte alla volta del Marocco.

Ma contrae una malattia e, costretto al riposo forzato, non può predicare. Non gli resta che rientrare in Italia. La nave sulla quale è imbarcato naufraga e giunge in Sicilia. Antonio viene curato e nel 1221 raggiunge Assisi, dove Francesco ha convocato tutti i suoi frati.

הנה הזדמנות טובה לפגוש אותו באופן אישי. זו פגישה פשוטה; אנטוניו מחזק את בחירתו ללכת בעקבות ישו באחווה ובמיעוט הפרנציסקני ונשלח לרומניה, אל הנזיר של מונטפאולו. כאן הוא הקדיש את עצמו מעל הכל לתפילה, מדיטציה, תשובה ועבודה רעה.

אנתוני מטיף

Nel settembre 1222 Antonio è invitato a predicare a Forlì: è la rivelazione del suo talento. Dalle sue parole emergono la profonda cultura biblica e la semplicità d’espressione.

מספרהאסידואה, la prima biografia di Sant’Antonio: “La sua lingua, mossa dallo Spirito Santo, prese a ragionare di molti argomenti con ponderatezza, in maniera chiara e concisa”.

Da allora Antonio comincia a percorrere il Nord Italia e il Sud della Francia, predicando il Vangelo a genti e Paesi spesso confusi dalle eresie del tempo, senza risparmiare parole di correzione per la decadenza morale di alcuni esponenti della Chiesa.

בשנה שלאחר מכן בבולוניה הוא היה מאסטר לתיאולוגיה עבור האחים בהקמה; פרנסיס עצמו נתן לו את המשימה ובמכתב אישר לו ללמד, והמליץ ​​לו לא להזניח את התפילה.

הבחירה בפדובה

Per i talenti che dimostra di saper mettere a servizio del Regno di Dio, Antonio, all’età di 32 anni, viene nominato superiore delle fraternità francescane del Nord Italia. In tale veste non si risparmia nelle visite ai numerosi conventi sotto la sua giurisdizione, ne apre di nuovi.

Intanto continua a predicare e ad attirare grandi folle, a trascorrere diverse ore nel confessionale e a riservarsi momenti per ritirarsi in solitudine. Sceglie di risiedere a Padova, nella piccola comunità francescana della chiesa di Santa Maria Mater Domini e, pur sostandovi per brevi periodi, instaura con la città un fortissimo legame, prodigandosi anche per i poveri e contro le ingiustizie.

וזה היה בפדובה שאנידרשות, un trattato per formare i confratelli alla predicazione del Vangelo e all’insegnamento dei sacramenti, soprattutto la penitenza e l’eucaristia. La predicazione nella Quaresima del 1231 è considerata il suo testamento spirituale, cui è da includere la sua amorevole dedizione, per ore e ore, alle confessioni.

Celebrata la Pasqua, Antonio, già provato da problemi di salute e logorato dalle fatiche, acconsente a ritirarsi per un periodo di convalescenza; poi, con altri confratelli, accoglie l’invito a un periodo di riposo e meditazione in un piccolo romitorio a Camposampiero, a pochi chilometri da Padova. Chiede che gli venga adattato un semplice rifugio sopra un grande albero di noce, per trascorrere le giornate in contemplazione e dialogando con la gente semplice del borgo di campagna, rientrando nell’eremo solo la notte.

È qui che avviene la visione di Gesù Bambino. Il 13 giugno Antonio è colto da un malore; capisce che la sua ora è vicina e domanda di poter morire a Padova. Viene trasportato su un carro trainato da buoi, ma giunto all’Arcella, borgo alle porte della città, spira mormorando: “Vedo il mio Signore”.

בעל חוב לאוגסטינוס הקדוש במחשבותיו, שילב אנטוניו שכל ולב, רדיפה אחר ספקולציות והפעלת סגולות, לימוד ותפילה בצורה מקורית. דוקטור הכנסייה, בפדובה הוא נקרא בפשטות "הקדוש".

מקור © חדשות הוותיקן – Dicasterium pro Communicatione

עזרו לנו לעזור!

בתרומתך הקטנה אנו מעלים חיוך לחולי סרטן צעירים

---