איגנטיוס מלויולה, בספרדית איניגו לופז דה לויולה, נולד ב-24 בדצמבר 1491 בטירת לויולה, בחבל הבאסקים. זה האחרון מתוך 13 יְלָדִים מאת Beltran Ibañez de Oñaz ושל Marina Sanchez de Licona. איגנטיוס היה רק בן שבע כשאמו מתה.
Vita dissoluta
בשנת 1506, הוא היה גם יתום של אַבָּא, נמצא בארוואלו, עמוד בשירותו של קרוב משפחה, חואן ולסקז דה קואלר, גזבר (מונה מרכזי) של המלך פרדיננד הקתולי, וכאיש חצר, ניהל אורח חיים הולל באותה תקופה. לאחר שקיבל חינוך אבירי, בשנת 1517 נכנס איגנטיוס לצבא.
ב-20 במאי 1521, במהלך המצור על מבצר פמפלונה בידי הצרפתים, נפצע איגנטיוס קשה ברגליו מפגיעת תותח והוחזר ללויולה. במהלך אשפוזו הארוך, הייתה לו הזדמנות לקרוא טקסטים דתיים רבים המוקדשים, במיוחד, לחייו של יֵשׁוּעַ ושל הקדושים. הוא היה המום מהרצון לשנות את חייו ולחיות חיים המבוססים על עבודתו ובהשראת פרנציסקוס הקדוש מאסיזי ודמויות רוחניות גדולות אחרות.
Abiti cavallereschi
בשנת 1522 נסע איגנטיוס תחילה לארנזאזו (המקדש ליד לויולה) ולאחר מכן למונטסראט (לא הרחק מברצלונה), למנזר הבנדיקטיני, שם עשה את הווידוי הכללי של חייו. בערב חג הבשורה הוא מבלה את כל הלילה בתפילה בלשון יחיד "משמרת נשק". לאחר מכן הוא פושט את בגדיו האבירים, ולבוש כצליין, יוצא למנרסה (קטלוניה), שם הוא מנהל חיים של תפילה ותשובה במשך יותר משנה. איגנטיוס מתחיל לכתוב את התרגילים הרוחניים (תרגילים רוחניים). ליד נהר הקרדונר"מקבל תאורה נהדרת", שממנו הוא יוצא בשינוי עמוק.
Barcellona
בשנת 1523 הוא מגיע לברצלונה, משם היה רוצה לצאת לירושלים. במקום זאת, הוא יצא לגאיטה ומכאן פנה לרומא שם פגש את האב אדריאן השישי (Adriaan Florenszoon Boeyens, 1522-1523), שבירך את עלייתו לרגל הבאה למקומות הקדושים. מוונציה הוא יוצא לארץ הקודש. הוא מבקר בירושלים, בקבר, ביתאניה, בית לחם, הירדן, הר הזיתים, והיה רוצה לעצור באותם מקומות, אבל הוא נאלץ לוותר על הפרויקט שלו כי הממונה על הפרנציסקנים אוסר עליו.
Parigi
ב-1528 הוא נרשם לאוניברסיטת פריז, שם שהה שבע שנים, הרחיב את תרבותו הספרותית והתיאולוגית, וניסה לעניין תלמידים אחרים בתרגילים הרוחניים.
עד 1534 היו לו שישה "עוקבים" – פיטר פאבר (צרפתי), פרנסיס חאווייר, אלפונסו סלמרון, ג'יימס לינז, ניקולס בובדילה (ספרדי) וסימאו רודריגס (פורטוגלי).
ב-15 באוגוסט 1534, איגנטיוס וששת התלמידים האחרים נפגשו במונמארטר, ליד פריז, כבלו זה את זה בנדר של עוני וצניעות וייסדו את "החברה של יֵשׁוּעַ", לצורך ביצוע עבודת מיסיונריות ואירוח בירושלים או הגעה לכל מקום אליו הפנה אותם האפיפיור.
ב-1537 הם נסעו לאיטליה בחיפוש אחר אישור האפיפיור לסדר הדתי שלהם. האפיפיור פאולוס השלישי (אלסנדרו פרנסה, 1534-1549) שיבח אותם והתיר להם להסמיך כמרים.
Venezia
הם הוסמנו בוונציה על ידי הבישוף של ארבה (כיום רב, בקרואטיה) ב-24 ביוני. הם התמסרו לתפילה ולעבודת צדקה באיטליה, גם משום שהסכסוך החדש בין הקיסר, ונציה, האפיפיור והאימפריה העות'מאנית הפך כל טיול לירושלים לבלתי אפשרי.
רומא
עם פאבר וליינז, איגנטיוס נסע לרומא באוקטובר 1538 כדי שהאפיפיור יאשר את החוקה של המסדר החדש. קהילה של קרדינלים הוכיחה בעד הטקסט שהוכן על ידי איגנטיוס והאפיפיור פאולוס השלישי אישר את הפקודה עם שור האפיפיור "Regimini militantis ecclesiae" (27 בספטמבר 1540), אך מגביל את מספר חבריה לשישים. מגבלה זו הוסרה באמצעות שור שלאחר מכן, "Iniunctum nobis", מ-14 במרץ 1543. האישור האחרון והסופי שלחברה של יֵשׁוּעַניתן בשנת 1550 עם השור"דביטום חשוף" מאת Pp Julius III (Giovanni Maria Ciocchi Dal Monte, 1550-1555).
איגנטיוס נבחר לגנרל העליון הראשון ושלח את מלוויו כמיסיונרים ברחבי העולם כדי ליצור בתי ספר, מכונים, מכללות וסמינרים.
Messina
בשנת 1548, ייסד איגנטיוס את המכללה הישועית הראשונה בעולם במסינה, את "Primum ac Prototypum Collegium" המפורסם או "Messanense Collegium Prototypum Societatis", ולפיכך, אב הטיפוס של כל מכללות ההוראה האחרות שהישועים ימצאו בהן בהצלחה. העולם על ידי הפיכת ההוראה לסימן המובהק של המסדר.
שלטונו של איגנטיוס הפך למוטו הלא רשמי של הישועים: "עד מאיורם די גלוריעם". בין 1553 ל-1555, איגנטיוס הכתיב למזכירו, אַבָּא Gonçalves da Câmara, סיפור חייו. האוטוביוגרפיה הזו, חיונית להבנתותרגילים רוחנייםאולם, נשאר סודי יותר מ-150 שנה בארכיון המסדר, עד שהטקסט פורסם ב"אקטה סנקטורום".
לאחר שנשאר ברומא בהוראת האפיפיור, איגנטיוס ריכז את פעילות המסדר, למרות שסבל מכאבי בטן קשים עקב מחלת אבני מרה ושחמת הכבד מטופלת בצורה לקויה; הוא הגביל את שנתו לארבע שעות כדי למלא את כל התחייבויותיו ולהתמסר לתפילה ולחגיגת המיסה. הרוע היה פרוגרסיבי בכך שהגביל אותו אדם יד בפעילות, עד 31 ביולי 1556, החייל של המשיח, מת בחדר צנוע מאוד של הבית שנמצא ליד הקפלה של סנטה מריה דלה סטרדה ברומא.
Beatificazione
הוא הוכה ב-27 ביולי 1609 על ידי Pp Paul V (קמילו בורגזה, 1605-1621)והכריז על קדוש ב-12 במרץ 1622 על ידי Pp Gregorio XV (אלסנדרו לודוביסי, 1621-1623).
ב-23 ביולי 1637 הונחה גופתו בכד ברונזה מוזהב בקפלה של סנט'איגנציו דלה. כְּנֵסִיָה של ה יֵשׁוּעַ ב רומא. La statua del Santo, in argento, è opera di Pierre Legros.
החג הדתי נחגג ב-31 ביולי, יום ה-"dies natalis" שלו.
משמעות השם Ignatius: «של אש, דלקתיות» (לטינית).
למידע נוסף על ההיסטוריה של הקדוש ותרגיליו הרוחניים לחץ כאן
