קרא את סיפורו של איגנטיוס הקדוש מלויולה

סיכום

כומר ומייסד ה"החברה של ישו"(SJ בלָטִינִית Societas Jesu)

Nascita

Ignazio di Loyola, in spagnolo Íñigo López de Loyola, nasce il 24 dicembre 1491 nel castello di Loyola, nei paesi baschi. È l’ultimo di 13 figli di Beltran Ibañez de Oñaz e di Marina Sanchez de Licona. Ignazio aveva solo sette anni quando morì sua madre.

Vita dissoluta

Nel 1506, orfano anche di padre, è ad Arévalo, paggio al servizio di un parente, Juan Velázquez de Cuéllar, tesoriere (מונה מרכזי) של המלך פרדיננד הקתולי, וכאיש חצר, ניהל אורח חיים הולל באותה תקופה. לאחר שקיבל חינוך אבירי, בשנת 1517 נכנס איגנטיוס לצבא.

Il 20 maggio 1521,durante l’assedio della fortezza di Pamplona da parte dei Francesi, Ignazio rimane gravemente ferito alle gambe da una palla di cannone e viene ricondotto a Loyola. Durante la lunga degenza, ebbe l’occasione di leggere numerosi testi religiosi dedicati, in particolare, alla vita di Gesù e dei santi. Venne travolto dal desiderio di cambiare la sua vita e trascorrere un’esistenza basata sul proprio lavoro ed ispirata a S. Francesco d’Assisi e ad altre grandi figure spirituali.

Abiti cavallereschi

בשנת 1522 נסע איגנטיוס תחילה לארנזאזו (המקדש ליד לויולה) ולאחר מכן למונטסראט (לא הרחק מברצלונה), למנזר הבנדיקטיני, שם עשה את הווידוי הכללי של חייו. בערב חג הבשורה הוא מבלה את כל הלילה בתפילה בלשון יחיד "משמרת נשק". לאחר מכן הוא פושט את בגדיו האבירים, ולבוש כצליין, יוצא למנרסה (קטלוניה), שם הוא מנהל חיים של תפילה ותשובה במשך יותר משנה. איגנטיוס מתחיל לכתוב את התרגילים הרוחניים (תרגילים רוחניים). ליד נהר הקרדונר"מקבל תאורה נהדרת", שממנו הוא יוצא בשינוי עמוק.

Barcellona

בשנת 1523 הוא מגיע לברצלונה, משם היה רוצה לצאת לירושלים. במקום זאת, הוא יצא לגאיטה ומכאן פנה לרומא שם פגש את האב אדריאן השישי (Adriaan Florenszoon Boeyens, 1522-1523), שבירך את עלייתו לרגל הבאה למקומות הקדושים. מוונציה הוא יוצא לארץ הקודש. הוא מבקר בירושלים, בקבר, ביתאניה, בית לחם, הירדן, הר הזיתים, והיה רוצה לעצור באותם מקומות, אבל הוא נאלץ לוותר על הפרויקט שלו כי הממונה על הפרנציסקנים אוסר עליו.

Parigi

ב-1528 הוא נרשם לאוניברסיטת פריז, שם שהה שבע שנים, הרחיב את תרבותו הספרותית והתיאולוגית, וניסה לעניין תלמידים אחרים בתרגילים הרוחניים.

עד 1534 היו לו שישה "עוקבים" – פיטר פאבר (צרפתי), פרנסיס חאווייר, אלפונסו סלמרון, ג'יימס לינז, ניקולס בובדילה (ספרדי) וסימאו רודריגס (פורטוגלי).

ב-15 באוגוסט 1534, איגנטיוס וששת התלמידים האחרים נפגשו במונמארטר, ליד פריז, כבלו זה את זה בנדר של עוני וצניעות וייסדו את "Società di Gesù", לצורך ביצוע עבודת מיסיונריות ואירוח בירושלים או הגעה לכל מקום אליו הפנה אותם האפיפיור.

ב-1537 הם נסעו לאיטליה בחיפוש אחר אישור האפיפיור לסדר הדתי שלהם. האפיפיור פאולוס השלישי (אלסנדרו פרנסה, 1534-1549) שיבח אותם והתיר להם להסמיך כמרים.

Venezia

הם הוסמנו בוונציה על ידי הבישוף של ארבה (כיום רב, בקרואטיה) ב-24 ביוני. הם התמסרו לתפילה ולעבודת צדקה באיטליה, גם משום שהסכסוך החדש בין הקיסר, ונציה, האפיפיור והאימפריה העות'מאנית הפך כל טיול לירושלים לבלתי אפשרי.

רומא

עם פאבר וליינז, איגנטיוס נסע לרומא באוקטובר 1538 כדי שהאפיפיור יאשר את החוקה של המסדר החדש. קהילה של קרדינלים הוכיחה בעד הטקסט שהוכן על ידי איגנטיוס והאפיפיור פאולוס השלישי אישר את הפקודה עם שור האפיפיור "Regimini militantis ecclesiae" (27 בספטמבר 1540), אך מגביל את מספר חבריה לשישים. מגבלה זו הוסרה באמצעות שור שלאחר מכן, "Iniunctum nobis", מ-14 במרץ 1543. האישור האחרון והסופי שלהחברה של ישוניתן בשנת 1550 עם השור"דביטום חשוף" מאת Pp Julius III (Giovanni Maria Ciocchi Dal Monte, 1550-1555).

איגנטיוס נבחר לגנרל העליון הראשון ושלח את מלוויו כמיסיונרים ברחבי העולם כדי ליצור בתי ספר, מכונים, מכללות וסמינרים.

Messina

בשנת 1548, ייסד איגנטיוס את המכללה הישועית הראשונה בעולם במסינה, את "Primum ac Prototypum Collegium" המפורסם או "Messanense Collegium Prototypum Societatis", ולפיכך, אב הטיפוס של כל מכללות ההוראה האחרות שהישועים ימצאו בהן בהצלחה. העולם על ידי הפיכת ההוראה לסימן המובהק של המסדר.

שלטונו של איגנטיוס הפך למוטו הלא רשמי של הישועים: "עד מאיורם די גלוריעם”. Tra il 1553 ed il 1555, Ignazio dettò al suo segretario, padre Gonçalves da Câmara, la storia della sua vita. Questa autobiografia, essenziale per la comprensione dei suoi תרגילים רוחנייםאולם, נשאר סודי יותר מ-150 שנה בארכיון המסדר, עד שהטקסט פורסם ב"אקטה סנקטורום".

Rimasto a Roma per volere del papa, Ignazio coordinava l’attività dell’Ordine, nonostante soffrisse dolori lancinanti allo stomaco, dovuti ad una calcolosi biliare e ad una cirrosi epatica mal curate; limitava a quattro ore il sonno per adempiere a tutti i suoi impegni e per dedicarsi alla preghiera e alla celebrazione della Messa. Il male fu progressivo limitandolo man mano nelle attività, finché il 31 luglio 1556, il soldato di Cristo, muore in una modestissima camera della Casa situata vicina alla Cappella di Santa Maria della Strada a Roma.

Beatificazione

הוא הוכה ב-27 ביולי 1609 על ידי Pp Paul V (קמילו בורגזה, 1605-1621)והכריז על קדוש ב-12 במרץ 1622 על ידי Pp Gregorio XV (אלסנדרו לודוביסי, 1621-1623).

Il 23 luglio 1637 il suo corpo fu collocato in un’urna di bronzo dorato, nella Cappella di sant’Ignazio della Chiesa del Gesù in רומא. La statua del Santo, in argento, è opera di Pierre Legros.

החג הדתי נחגג ב-31 ביולי, יום ה-"dies natalis" שלו.

משמעות השם Ignatius: «של אש, דלקתיות» (לטינית).

למידע נוסף על ההיסטוריה של הקדוש ותרגיליו הרוחניים לחץ כאן