שלום כולם "משנקה והדוב” הוא אגדה רוסית ישנה שהעניקה השראה לסופרים של מאשה והדוב. בין הסיפורים המסורתיים, סיפור ילדים זה משחק על שני יסודות המשותפים להרבה מיתוסים וסיפורים פופולריים: חיה גדולה שעלולה להוות סכנה לאנשים, הפחד של הילדים מלהיות רחוק מהבית ופחד ההורים, לאבד את הילדים. .
ילדה עם דוב
קרא איתי
מסנקה הייתה ילדה מאוד אינטליגנטית בת שמונה.
יום אחד של חגיגה, הילדה הקטנה ביקשה מהוריה רשות לצאת ליער לקטוף פירות יער. לפתע קפץ החוצה דוב, תפס את מסנקה, תפס אותה ונשא אותה לביתו. הילדה הקטנה פחדה מאוד, אבל הדוב אמר לה: "אל תבכה תינוק. אני לא רוצה לאכול אותך. אני בודד, אז אתה תישאר איתי ותחבר אותי". מסנקה והדוב חיו אז יחד זמן מה.
הדוב הכין לה ערוגה של אזוב, האכיל אותה בפירות יער ודבש, והתייחס אליה בחביבות. אבל מסנקה הייתה עצובה ורצתה ללכת הביתה. "למה אתה בוכה, ילד?" שאל הדוב. מסנקה הייתה חכמה מאוד ולא רצתה לספר לדוב את האמת.
הוא ענה כך: "אני בוכה בשביל ההורים שלי. מכיוון שלא חזרתי הביתה, הם בוודאי יחשבו שאכלת אותי". "בסדר," ענה הדוב. "אני אלך לשלך הורים ואני אגיד להם כי טוב לכם ותמשיכו לגור איתי”. "תבשל כמה פינוקים לתת לשלך אִמָאאני אשא אותם בסל".
מסנקה קיבלה אבל גם אמרה:
"ממתקים הם עבור אִמָא. לא תצטרך לגעת בכלום מהחזה. אם לא תציית, אני אראה אותך." Masenka era una bambina molto furba.
הוא הכין סלסילה גדולה מאוד, החליק פנימה והתכסה בשכבת ממתקים. הדוב לא שם לב לכלום.
הוא לקח את הסל והלך אל היער. בדרך זו, מסנקה והדוב הלכו יחד לכיוון הכפר: דוב עם סל בפנים יד והילדה הקטנה, החבויה בפנים. הדוב, לאחר שהגיע למחצית הדרך, מלמל בקול: "כמה כבד הסל הזה. אני אשב דקה ואוכל קינוח". מסנקה, בתוך הסל, שמע הכל ולחש: "אני רואה אותך. אל תאכל את הממתקים שלי אִמָא". דובי לא ראה שהתינוק בתוך הסל, אבל הוא שמע את קולה. הוא חשב: "איזה עיניים יש לילדה הקטנה הזאת! הוא עדיין יכול לראות אותי".
הוא חשב שהילדה הקטנה צופה בו מרחוק! החיה הגדולה ויתרה על אכילת ממתקים. לאחר זמן מה, ניסה הדוב שוב לומר: "עכשיו אני רחוק. הילדה הקטנה לא תראה אותי אם אטעם כמה ממתקים".
מסנקה שמע הכל ולפני שהדוב הספיק לפתוח את הסל, הוא לחש: "אני רואה אותך, אני רואה אותך! אל תאכל את הממתקים שלי אִמָא!".
הדוב ויתר על אכילה.
Masenka e l’orso arrivano così al villaggio, vicino a casa dei genitori della bambina.
כל הכלבים בכפר הריחו את הדוב והחלו לנבוח ולרוץ לעבר הבית ההוא. הדוב נבהל, הפיל את הסל ונמלט ליער. אז זה היה שמסנקה חזר הביתה: הוא קפץ מהסל וחיבק את שלה אִמָא ואבא שלו. כשהדוב חזר לביתו, הוא גילה שהילדה הקטנה לא שם! Dopo una settimana, l’animale tornò al villaggio a trovare la bambina.
ההורים פחדו שהדוב יחטוף אותה שוב, אבל החיה אמרה: “Sono venuto a salutarti, perché sto partendo per un lungo viaggio.
תודה שחברת לי חברה כשהיית איתי בבית.
אני סולח לך שהולכת שולל אותי. היית מאוד חכם! אני רוצה להשאיר לך מתנה", הוא אמר שוב וברח והניח תיק עור על השולחן. בארנק היו הרבה מטבעות זהב וכסף. הוריה של מסנקה בנו בית גדול וטוב יותר ולעולם לא שכחו את הדוב הטוב. ילדים רוסים תמיד שמחים מאוד כשמספרים להם את הסיפור של מסנקה והדוב: כי מסנקה היא ילדה חכמה ונחמדה והדוב הוא חיה גדולה וטובה.
סיכום
האגדה הזו מציעה לי את המשפט: הכל טוב, זה נגמר בטוב.
