אני עוצם את עיניי, אני מתמקד ברגע הנוכחי לשחרר את דעתך מדאגות ומחשבות, אני מבטא בפנים את הרצון שלי להיות בנוכחות ה'
אני מזין את הטקסט (יוחנן יז 1-11)
במהלך הזמן הזה, יֵשׁוּעַ, הרים את עיניו לשמים, אמר: «אַבָּא, הגיע הזמן: האדיר את בֵּן שלך למה ה בֵּן glorifichi te.
נתת לו כוח על כל בן אדם, כדי שהוא יתן חיי נצח לכל מה שנתת לו. אלו הם חיי נצח: שהם מכירים אותך, האמיתי היחיד אלוהיםוזו ששלחת, יֵשׁוּעַהמשיח. Io ti ho glorificato sulla terra, compiendo l’opera che mi hai dato da fare.
ועכשיו, אַבָּא, glorificami davanti a te con quella gloria che io avevo presso di te prima che il mondo fosse. Ho manifestato il tuo nome agli uomini che mi hai dato dal mondo. Erano tuoi e li hai dati a me, ed essi hanno osservato la tua parola.
Ora essi sanno che tutte le cose che mi hai dato vengono da te, perché le parole che hai dato a me io le ho date a loro. Essi le hanno accolte e sanno veramente che sono uscito da te e hanno creduto che tu mi hai mandato. Io prego per loro; non prego per il mondo, ma per coloro che tu mi hai dato, perché sono tuoi.
כל הדברים שלי הם שלך, ושלך שלי, ואני מתפאר בהם. אני כבר לא בעולם; אבל הם בעולם, ואני בא אליך."
אני מקבל השראה
È il tuo momento, la tua ora di massima gloria. Potresti pregare per te, chiedere di essere risparmiato dalla morte. Potresti chiedere qualunque cosa per te, ma non lo fai.
הלב שלך אוהב יותר מדי מכדי לחשוב רק על עצמך. הלב שלך כל כך אוהב שהמחשבה הראשונה שלך היא לא הפחד למות, לעזוב את העולם שבו גדלת.
הלב שלך יוצא אליי, הפחות מאנשים.
לי, שהרגשתי בלתי נראה כל חיי. תפילתך האחרונה מול המוות ההולכת לקראתך בצעד מכריע ואיתן היא עבורי שאני שלך, רכושך. איך כל זה יכול להיות? אתה צריך לראות את הסוף מולך ובמקום זה עיניך מתמלאות בפנים שלי, עם הפנים שלנו בחיפוש אחריך, בחיפוש אחר חיי נצח.
איך זה שמגיע לנו כל זה אהבה? איך יתכן שאתה, שאתה אלוהים עשה אדם, אתה רואה כל אחד מאיתנו ועד הסוף אתה מתפלל עבורנו, אתה נשאר איתנו, אתה מפקיד אותנו אַבָּא ולהזכיר לנו שאנחנו שלך?
ההשתאות והשלווה שלך אהבה הם מזיזים אותי והיום הם גורמים לי להרגיש שאני לא נראה, אבל באמת נראה וזוכר אותי ונשמר על ידיך, על ידי אהבה כל כך גדול שאני לא יכול לחשוב על הגבולות שלו.
הזכר לי, מאסטר, כשאני מרגיש בלתי נראה לעיני אחרים ובודד, שבמקום זאת אתה רואה אותי ואת עיניך ולבך תמיד ערני עליי, מוכן להפקיד בידי אַבָּא כל צעד שלי לא בטוח.
אני מנסה לדמיין את הסצנה, את המקום שבו זה קורה, את הדמויות הראשיות, את המילים שהן מחליפות, את גוון הקולות, המחוות. ואני נותן לרגשות שלי לצוץ, בלי צנזורה, בלי שיפוט.
אני חושב על השאלות
מתי אתה מרגיש בלתי נראה?
תחשוב אחורה על התקופה ההיא שהרגשת כאילו רואים אותך. תודה ל אַבָּא עבור המתנה הזו.
את מי היית רוצה להרגיש שרואים היום?
אני מודה
כפי שחבר עושה עם חבר, אני מדבר עם ה' על מה שאני מקבל ממנו היום... אני מדקלם "אַבָּא שלנו" לקחת את חופשתי ולעזוב את התפילה.
תפילה למרים, אם האדון
הו מרי, אם האדון, הפני את עיניך מלאות טוב אל העולם המודרני הזה שבו אלוהים ci ha chiamato a vivere e operare.
זה עולם שמפנה עורף לאור של המשיח ואז geme nelle tenebre paurose che così ha creato davanti a sé.
הקול המאוד אנושי המתוק שלך, או מבורך בין כל הנשים, אתה מזמין כל גבר להביט בך: אתה המנורה שמוביל ל המשיח, אור אמיתי של העולם והמושיע היחיד מכולם. תתחנן שם בשביל העולם pace. Rendi fra loro fratelli gli uomini, ancora tanto divisi.
אל הסבל, היום רבים וחדשים, מקבלים il conforto e la pace, ai defunti la gioia senza fine.
זו תפילתנו, הו רחום, הו ירא שמים, o dolce Vergine Maria.
