Oggi è stata per me una di quelle giornate strane, quelle in cui il sole non penetra nelle ossa.
Sarà stata la sveglia ripristinata, sarà stato il riprendere il solito tran-tran, o forse uno stato d’animo post-festività, ma mi sono sentita estranea al mondo ancora più del solito.
כשהימים האלה קורים, אני מתמודד איתם חזיתית ובדממה. כן, הצורך העיקרי הוא באמת שקט בתוכי, אני לא יכול לְדַבֵּר, e purtroppo anche ascoltare mi costa fatica.
ואז, מספיקה הודעה מחברה, השמחה של פרנצ'סקה (והזועפת שלה) על החזרה מבית הספר, והכל חוזר חוֹם. כן, חום. היפה, שמחממת את לֵב e rasserena dentro.
תפילת 12 באפריל 2023 4
פגשתי הרבה אמהות ואבות שכמונו יש להם מלאכים בגן עדן. מי היה מבוגר, מי במשך שנים רבות, מי בגלל מחלה, שבמקרה... ההשוואה לסיפורים שלהם, לעתים קרובות מאוד, גורמת לי להיזכר רגעים della nostra storia che avevo nascosto.
A volte, mi rendo conto, che aver avuto una Croce a cui aggrapparsi, una Luce a cui guardare, è la nostra salvezza. Senza avere la certezza della Vita Eterna, il distacco sarebbe stato atroce. Io dico sempre che, se non ci fosse la Vita Eterna, la Vita su questa Terra sarebbe atroce.
Quale spiegazione dare a una morte improvvisa? a un ragazzino che ci lascia nel pieno della sua adolescenza? e quale spiegazione dare a chi invece supera in salute i 100 anni? No, non c’è una spiegazione logica. Non la avremo mai su questa Terra. La certezza è, che siamo nati, e non moriremo mai più.
Preghiamo allora per tutti i genitori che sono ancora in attesa della Luce.
Ti cammino sul cuore, ed è un trovarsi d’astri in arcipelaghi insonni, notte, fraterni a me un incurvarsi d’orbite segrete fossile emerso da uno stanco flutto.
Chissà dov’è che vado cercandoti, ora che sono convinta tu non ci sia più. Dov’è che penso di trovare qualcosa che colmi il vuoto che hai lasciato. Camminare non basta, conversare non basta. Non ho nel cuore che il peso insostenibile della tua assenza.
כאב מקהה את החושים שלי, אני לא יכול לראות יותר משלב. הפנים שלך לא מספיקות, הקול שלך לא מספיק... אתה הולך לידי ואני לא שומע אותך, אבודה להקשיב לפעימות הלב שלי שמתגעגע אליך. אתה אינך ואני כבר לא רואה כלום, יש לי רק בלב את הכעס והעצב של מי שלא נאהב מספיק כדי לא להפקיר.
אתה הולך לידי ולבי ההמום מרצד: הידיים האלה הן הידיים שלך, הלחם הזה שאתה נותן לי הוא לחם החיים שלך. איך זה יכול להיות? אתה אותו אחד שאני כועס עליו, כי הלכת ונטשת אותי - ובכל זאת אתה כאן, אתה איתי. חיפשת אותי, ליווית אותי, אתה עומד לידי.
בסבלנות אתה מזהה את הצרכים שלי עוד לפני שאני מודע להם ומשביע אותם בפשטות של ידיים שוברות לחם. ועכשיו אני יודע, עכשיו אני יודע שבאמת אהבת אותי: אתה הולך לצידי בחיים החדשים האלה.
