פרדיננד מאראגון, על פי המסורת הוא היה משושלת המלוכה האראגונית, נולד בסביבות שנת 1030. הוא התמסר לחיי רוח בודדים ומהורהרים, באיטליה היה עולה לרגל לרומא ולמקדש סן מישל בגרגאנו. הוא גם הגיע כצליין לקמפניה, שם עצר ביער ליד קאיאצו.
במהלך חייו עשה ניסים רבים ולאחר מותו יוחסו לו רבים. נחשב לתאומטורג מאז התבגרותו, מאמינים שהוא עבד על גבעות קאיאטיני, ריפא חולים, עיוורים, נכים ושחרר את המדוכאים מרוחות רעות; ה"מוניטין של קדושה" שיוחס לו הניע את מאמיניו של קאיאצו להעלותו לכיסא הבישוף, שהיה פנוי מאז מותו של הבישוף ארגיסיו ב-1070.
בעת שעלה לרגל בשטח אלוויניאנו, הוא נתפס עם חום קשה ולאחר שלושה ימים, ב-27 ביוני 1082, הוא מת. גופתו נקברה ב כְּנֵסִיָה של סנטה מריה די קובולטריה.
הפולחן והמסורת העממית במחוז קסרטה
המסורת העממית ייחסה צורות שונות של הערצה לדמותו של הבישוף, כולל אגדות דבקות הנוגעות לניסים שונים.
כיום חלק מהשרידים נשמרים בכד מתחת לפסל המוקדש לסן פרדיננדו כְּנֵסִיָה של סן סבסטיאנו מרטיירה, באלוויניאנו.
ניסים
אחד מהניסים הללו יעסוק בגילוי גופתו: הקבר שלו, למעשה, נותר עלום עד 1465, כאשר, על פי המסורת, במהלך קציר החיטה ליד כְּנֵסִיָה של סנטה מריה די קובולטריה, כמה איכרים, לאחר שראו חבית יין "עולה על גדותיה פעמיים", היו מוצאים את הגופה.
Altro evento miracoloso che la tradizione attribuisce a Ferdinando d’Aragona riguarda il tentativo, fatto il 9 agosto 1619 dal vescovo di Caiazzo, Filomarino, e dai fedeli, di trasferirne le spoglie nella cattedrale di Caiazzo: arrivati al confine, a causa di un violento temporale, la mula che trasportava l’urna funeraria si sarebbe inginocchiata rifiutandosi di proseguire.
לאחר החלטת הבישוף לחזור לאלביניאנו, הפרד היה קם והשמש תזרח שוב בדרך חזרה. לאחר מכן, בעקבות תפילות רבות, העביר פילומרינו כמה שרידים לקתדרלת קאיאצו שהוצבו בפסלת הכסף של הפסל שהוקדש לקדוש פרדיננד.
נס שלישי היה מתרחש בשנת 1656: פרדיננד היה משמר את האוכלוסיות של אלוויניאנו ודראגוני מפני מגפת מגיפה. מספרים שהמאמינים התאספו בתפילה על קברו של פרדיננד כך שבכל לילה האירה הבזיליקה באורות ובכל שבת של תענית התקיימה תהלוכה ליד הקבר.
Ci fu anche un quarto miracolo: negli anni 60 del Novecento, il Rettore del Santuario dell’Addolorata in Alvignano voleva trasferire le reliquie al Santuario, dimora più decorosa. Caricata l’urna su un’automobile, questa non poteva essere messa in moto, il Rettore si recò allora a spingerla, ma all’improvviso si abbatté un enorme temporale e si arrese.
הכד הופקד בקפלה פרטית ליד מקום מגוריו הרגיל של הקדוש ונשאר שם עד שגופת הקדוש הועברה אל הקדוש. כְּנֵסִיָה של סן סבסטיאנו יוצב בכד יקר ערך מהמאה השמונה עשרה לאחר הסקר האחרון.
מסיבות
29 באפריל: ad Alvignano da tempo immemorabile si svolge la processione in onore di san Ferdinando d’Aragona.
המאמינים, בעיקר האיכרים, עם אור הבוקר הראשון, נפגשים ביישוב "פראוליס" ולאחר שיצרו תהלוכה עם צלב עץ ודמות הקדוש על ראשם, הם הולכים לכיוון כְּנֵסִיָה של הקדושים פטרוס ופול, משמיעים שירים פופולריים וזיקוקים; כאן הם מקבלים את הברכה ויוצאים עם הפסל לכיוון בזיליקת סנטה מריה די קובולטריה (המוקדשת כיום לסן פרדיננדו) שם מתקיימת מיסה של הודיה על הגידולים בשדות. לבסוף חוזרת התהלוכה אל כְּנֵסִיָה של הקדושים פטרוס ופאולוס ולאחר ברכה חגיגית נוספת האסיפה מתמוססת.
27 ביוני: זהו החג הליטורגי של הקדוש, לרגל יום השנה למותו של פרדיננד מאראגון, לזכר מה שנקרא נס המגפה של 1656, שתי תהלוכות מתקיימות בהברקות השחר הראשונים.
אחד שמתחיל מ כְּנֵסִיָה של סן סבסטיאנו באלוויניאנו עם הפסל והשרידים של הקדוש והשני מ כְּנֵסִיָה dell'Annunziata di Dragoni ופנה אל הבזיליקה של סן פרדיננדו; בזמן שהתהלוכה שהגיעה מדרגוני הגיעה לגבול העירוני עם אלוויניאנו (על גשר הממוקם בווי פרארי) מדליקה מדורה, קוראים תפילות וקוראים מזמורים לכבוד הקדוש עד שתכלה המדורה, ואז התהלוכה מתחדשת עד להגיע לבזיליקה שם ממתינים להם הצליינים שהגיעו ראשונים מאלוויניאנו.
Vengono celebrate le funzioni religiose con la celebrazione della S. Messa in onore del Santo patrono e Protettore delle terre di Alvignano e di Dragoni, dopodiché al termine delle funzioni religiose l’assemblea di Dragoni con la statua del Santo riparte verso il proprio paese mentre la statua con l’urna contenenti le reliquie del Santo soggiorna l’intera giornata nella sua antica dimora e l’assemblea si scioglie.
בשעת בין ערביים של אותו יום, שוב מתכנסת העצרת בבזיליקה, התהלוכה מתחילה מחדש בתהלוכת לפידים, תפילה ושירים פופולריים ויוצאת לכיוון כְּנֵסִיָה של סן סבסטיאנו מחכה להגעתו של הפסל עם השרידים, אשר מתקבל בברכה על ידי אנשים חגיגיים וזיקוקים לסיכום המיסה נחגגת כְּנֵסִיָה הכומר הארכי של סן סבסטיאנו.
יום ראשון השני של יולי: זה חג הפטרון באלוויניאנו: יריד מתקיים ומביאים את הפסל ואת שרידי הפטרון, מ כְּנֵסִיָה של סן סבסטיאנו, בתהלוכה ברחובות העיירה. החגיגות הללו נמשכות שלושה ימים.
יום ראשון שלישי ביולי: בדראגוני מדובר בחגיגה פטרונית וכמו באלוויניאנו, הקדוש הפטרון הוא סן פרדיננדו ד'אראגונה. התהלוכה עם פסל הקדוש מתחילה מ כְּנֵסִיָה dell'Annunziata ומסתובב ברחבי הארץ.
יום ראשון הראשון של אוגוסט: סן פרדיננדו נחגג גם ב- כְּנֵסִיָה של פטרוס ופול הקדושים תמיד באלוויניאנו; הפסל שלו נישא בתהלוכה יחד עם פסליהם של השליחים פטרוס ופאולוס, מסנט'אנה וסנט'אנטוניו די פדובה.
29 באוקטובר: בקאיאצו זו חגיגה פטרונית; בישוף סנטו סטפנו מיניצילו נחגג, בהזדמנות זו חוגגים גם סן פרדיננדו ד'אראגונה כי, כמו קודמו, סנטו סטפנו הם פטרונים שותפים של דיוקסיית קאיאצו.
הקדוש הפטרון של סן פרדיננדו ד'אראגונה של אלוויניאנו
פרדיננד הקדוש מאראגון 4
היום, ה-27 ביוני הוא החג הליטורגי של סן פרדיננדו ד'אראגונה (1030 לערך-1082 ca), של דם מלכותי ספרדי, הבישוף של קאיאצו; קדוש גדול שבמשך יותר מתשע מאות שנים איחד את הקהילות של אלוויניאנו ודראגוני, שהוא הפטרון שלהן, במסירות כנה ותקיפה.
המסמך העתיק ביותר המעיד על קיומו האמיתי הוא קלף מהארכיון האפיסקופי של קאיאטינו משנת 1231 המדווח על "Beato Ferrando confessori in eadem ecclesia quiescenti" ו-"in ecclesia Sancte Marie de Cornello coram arca beati Ferrandi". שטר נוטריוני זה, ליתר דיוק, נערך בזה הנוכחי כְּנֵסִיָה של סן פרדיננדו באלוויניאנו ובדיוק מול קברו של פרדיננדו "המבורך".
כְּנֵסִיָה של סן פרדיננדו ד'אראגונה, לשעבר של ס. מריה די קובולטריה, באלוויניאנו.
עם זאת, יש להבהיר מיד שאין לבלבל את שלנו עם קדוש אחר בעל אותו השם, הקדוש פרדיננד השלישי (1198-1252), מלך קסטיליה וליאון. פרשנות לא מדויקת זו מופרכת בשטר הנוטריוני שהוזכר זה עתה ונערך 21 שנים לפני מותו של המלך הספרדי, שהתרחש בדיוק ב-1252.
Curioso, comunque, è l’aneddoto del ritrovamento del suo corpo dopo secoli di abbandono: quello della “botte di san Ferdinando”. Durante i lavori della mietitura nella campagna alvignanese, alcuni contadini posero una botte di vino sopra una pietra all’ombra della basilica diruta.
Il vino, perciò, avrebbe traboccato dalle congiunture tra le doghe della botte. Spostatala da quel luogo non avrebbe emesso più alcuna goccia e ripetuto più volte l’esperimento si riconobbe la natura miracolosa del fenomeno.
לשמע החדשות המדהימות הללו, הגיע בישוף קאיאטינו לאתר עם הכמורה ועל ידי הסרת האבן, נמצאה קבורתו הנשכחת של פרדיננד הקדוש. אז היו מניעות על טבעיות רבות של הקדוש למנוע את העברת השרידים שלו אל הקתדרלה של קאיאצו, ולכן הם הוצבו מתחת למזבח הגבוה של בזיליקת סנטה מריה בקורנלו די אלוויניאנו.
במסורת המקומית, הקדוש נעזר בעיקר נגד מגפות וקדחת, אבל כנראה הנס הגדול ביותר שהוכר היה שחרורו של אלוויניאנו מהמגיפה המפורסמת של 1656 שפקדה את כל ממלכת נאפולי הרס מחצית מהאוכלוסייה. אומרים שבמהלך המגפה האירה הבזיליקה של סן פרדיננדו בלילה באור על טבעי, המאשר את הגנתה.
הוכחה היסטורית, עדיין, היא מסירותם של מלכי אראגונה של נאפולי come quella del re Alfonso I che nel 1443 concesse ad Alvignano di tenere ogni anno una fiera in onore di san Ferdinando la seconda domenica di luglio.
אבל המסורת גם מסרה לנו שהקדוש שלנו היה שייך למשפחת המלוכה האראגונית. אותו ריבון, למעשה, אישר את קרבת משפחתו עם פרדיננד הקדוש, ובאחד הכספות בהם התגורר בקאיאצ'ו לקח לעצמו כיור כסף וספל שלפי המסורת היו שייכים לקדוש, וגמול לקתדרלה בטוב. פרס caiatina.
קתדרלת קאיאצו, פסל כסף של סן פרדיננדו ד'אראגונה, מאת מתאו טרגליה, 1706.
הפולחן של סן פרדיננדו חצה את גבולות דיוקסית קאיאטינה כאשר בשנת 1626 נתן הבישוף דה סיו את הלסת עם השיניים במתנה לקיסר הרומית הקדושה פרדיננד השני מהבסבורג. לאחר תהפוכות שונות, שריד זה הועבר לפיימונטה, לקאזלה מונפראטו, שם הוא עדיין נשמר בקפלת השרידים של מקדש קריה.
La venerazione degli abitanti di queste contrade, poi, si espresse anche in campo artistico riempiendo le chiese della diocesi di numerose rappresentazioni del santo vescovo.
הפרסקו העתיק ביותר הידוע מתוארך למאה ה-15 והוא ממוקם באזור כְּנֵסִיָה של האנונציאטה מאלוויניאנו; נוסף, מתוארך 1531, נמצא בעתיק כְּנֵסִיָה di San Mauro, sempre ad Alvignano.
אבל התמונות שהמאמינים קשורים אליהן ביותר הן ארבעת החזה הנישאים בתהלוכה חגיגית במהלך החג. הראשון נמצא ב כְּנֵסִיָה dell’Annunziata di Dragoni; altri due sono conservati ad Alvignano di cui quello più antico, risalente al 1819, fu commissionato grazie alle donazioni delle più antiche famiglie alvignanesi che lo dotarono anche di una teca d’argento, di un anello e di una croce pettorale contenente una sua reliquia.
לבסוף, החזה הרביעי והחשוב ביותר הוא יצירה מפוארת מכסף שנשמרה בקתדרלה של קאיאצו ונעשתה ב-1706 על ידי הצורף והצורף הנפוליטני המפורסם מתאו טרגליה, הידוע בעיקר בכך שעשה את המצנפת של סן ג'נארו ששמרה במוזיאון של אוצר סן ג'נארו ל נאפולי.
לכן, תושבי דיוקסיית קאיאצו - שהקדוש פרדיננד הוא שותף לפטרונה - הם שומרי מורשת רוחנית, היסטורית, אמנותית ואנושית כזו. קאיאצו ומוקדש לקדוש, הם יוכלו לתת כבוד לבישוף גדול, דגם מושלם של נוצרי, והם יוכלו להפוך את עצמם למסוגלים לבשורה חדשה וללידה מחדש של הנצרות בדיוקסיה.
