החגיגיות של הנחת ה מריה הקדושה è fissata il 15 agosto già nel V secolo, con il senso di “Nascita al cielo” o, nella tradizione bizantina, “Dormizione”. A Roma la festa viene celebrata dalla metà del VII secolo, ma si dovrà aspettare il 1° novembre 1950, con Pio XII, per la proclamazione del dogma dedicato a Maria assunta in cielo in corpo e anima. Nel Credo apostolico, professiamo la nostra fede nella “Risurrezione della carne” e nella “vita eterna”, fine e senso ultimo del cammino della vita.
הבטחה זו של אמונה כבר מתגשמה אצל מרים, כ"אות נחמה ותקווה בטוחה" (הקדמה). זכות, זו של מרי, קשורה קשר הדוק לעובדת היותה אמא של יֵשׁוּעַ: בהתחשב בכך שהמוות והשחתת גוף האדם הם תוצאה של החטא, לא היה ראוי שמריה הבתולה - נקייה מחטא - תושפע מהחוק האנושי הזה. מכאן, המסתורין של "המעונות" או "העלאת השמים". העובדה שמריה כבר נלקחה לגן עדן היא עבורנו סיבה לשמחה, שמחה ותקווה: "כבר ועדיין לא". יצור של אלוהים - מרי - כבר בגן עדן: איתה וכמוה, גם אנחנו, יצורים של אלוהים, un giorno lo saremo.
גורלה של מרי, מאוחדת עם הגוף המשונה והמפואר של יֵשׁוּעַ, אפוא יהיה גורלם של כל אלה המאוחדים עם ה' יֵשׁוּעַ באמונה ובאהבה. מעניין לציין שהליטורגיה - באמצעות הטקסטים המקראיים הלקוחים מספר ההתגלות ומלוקס, עם שירת המגניפיקט - מטרתה לגרום לנו לא כל כך להרהר בזמן שאנו מתפללים: הבשורה למעשה מציעה לקרוא את התעלומה. של מרים לאור תפילתה , המגניפיקט: האהבה הנמשכת מדור לדור, וההעדפה לקטנים ולעניים מוצאת את מיטב פריה במרי, אפשר לומר יצירת המופת שלה, מראה שבה כל העם של אלוהים può riflettere i propri lineamenti.
החגיגיות של עלייתה של מרים הקדושה, בגוף ובנפש, היא הסימן הרהוט עד כמה לא רק ה"נשמה" אלא גם ה"גוף" מאוששת כ"דבר יפה מאוד" (בראשית א' 31). , עד כדי כך שכמו במריה הבתולה, "בשרנו" ייכנס לגן עדן. זה לא פוטר אותנו מהתחייבות להיסטוריה, להיפך: עצם המבט המופנה אל היעד, אל השמים, מולדתנו, מדרבן אותנו להתחייב לחיים הנוכחיים בעקבות המגניפיקט: שמחים על רחמיו של אלוהים, קשוב לכל האחים והאחיות שאתה פוגש בדרך, החל מהחלשים והשבריריים ביותר.
עלייתה של מרים הבתולה הקדושה
הכרזת הדוגמה
"לכן, לאחר שהעליתי שוב א אלוהים מקרים ספדניים, ולאחר שהזעיק את האור של רוח האמת, לתפארת אלוהים כל יכול, אשר שפך לתוך מריה הבתולה את חסדו המיוחד לכבודו בֵּן, מלך האלמוות של הדורות וכובש החטא והמוות, לתהילתה הגדולה של אמו הנעלה ולשמחת כולם. כְּנֵסִיָה, בסמכות אדוננו יֵשׁוּעַהמשיח, של השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס ושלנו, אנו מבטאים, מצהירים ומגדירים כדוגמה מתוך אלוהים גילה כי: האם ללא רבב של אלוהים מריה הבתולה תמיד, לאחר שסיימה את מהלך חייה הארציים, הוכנסה לגוף ולנפש לתפארת שמימית" (פיוס XII; Munificentissimus Deus, 1 בנובמבר 1950)
תן שבחים
היום מריה הבתולה, עם המגניפיקט שלה, מלמדת אותנו לתת שבח ותהילה אלוהים. הזמנה שבאמצעותה מריה הבתולה, הנשקפת היום בתפארת, מזמינה אותנו לפעול על ידי יציאה מהפרזה הרגילה שלנו של בעיות וקשיים. מרי מסוגלת, והיום היא גם מלמדת אותנו, להסתכל על החיים מזווית אחרת: הלב שלנו גדול מהחטאים שלנו, וגם אם הלב שלנו מגנה אותנו, אלוהים è più grande del nostro cuore! (cfr 1Gv 3,20).
לכן זו לא שאלה של אשליה, כאילו אין בעיות בחיים, אלא שאלה של להעריך את היפה והטוב שיש בחיים ולדעת להודות אלוהים בגלל זה! באופן זה, אפילו הבעיות מנותקות.
אלוהים מפתיע
היבט שני שראוי להדגיש ביום זה הוא העובדה שמרי הייתה בתולה ואליזבת עקרה. אלוהים זה שהולך "מעבר", שמפתיע אותך בפעולת הגאולה שלו.
המטרה
מריה נמצאת כעת בתהילה של אלוהים, הגיע למטא שבו יום אחד כולנו ניפגש שוב. זו הסיבה שמריה היא היום סימן לנחמה של תקווה, כי אם היא, יצור כמונו, הגיעה, גם אנחנו היינו יכולים להגיע. בואו נשאיר את המבט והלב שלנו נעוצים במי שמעולם לא נטשה את שלה בֵּןיֵשׁוּעַ e con Lui oggi gode la gioia e la gloria del Cielo.
ותן לנו להפקיד את עצמנו בידיה כדי לעזור לנו ללכת בדרך החיים בידיעה לזהות את הדברים הגדולים אלוהים הוא מופיע בנו וסביבנו, כדי לדעת להגדיל אותו בשיר הקיום שלנו.
תפילה למריה אסונטה
הו מרי ללא רבב שהועלתה לגן עדן, אתה שחי המבורך ביותר בחזון של אלוהים: שֶׁל אלוהיםאַבָּא שהפך אותך ליצור גבוה, של אלוהיםבֵּן מה שהוא רצה ממך יולד אדם והיה לך אמו, של אלוהים רוח הקודש בך הגשים את התפיסה האנושית של המושיע.
הו מרי הטהורה ביותר o מרי מתוקה ויפה o מריה אישה חזקה ומתחשבת הו מרי המסכנה והכואבת o מרי בתולה ואמא אישה אנושית מאוד אוהבת את אווה יותר מאווה. קרוב ל אלוהים בחסדך בזכויותיך במסתורין שלך בשליחותך בתפארתך.
הו מרי הניח לתוך התהילה של המשיח בשלמות השלמה והמשונה של הטבע האנושי שלנו. הו דלת מרים של גן עדן מראה של אור אלוהי היכל הברית בין אלוהים וגברים, תן לנפשנו לעוף אחריך תן להם לעלות אחרי נתיבך הזוהר מועבר על ידי תקווה שאין לעולם את זו של אושר נצחי. ניחם אותנו משמים או אמא רחומה ובדרכיך של טוהר ותקווה מנחים אותנו יום אחד לפגישה המבורכת איתך ועם האלוהי שלך בֵּן המושיע שלנו יֵשׁוּעַ. אָמֵן! (הקדוש פאולוס השישי)
עלייתה של מרי לגן עדן היא דוגמה קתולית הקובעת שמריה, אמו של יֵשׁוּעַ, בזמן מותו ("דורמיציה של מרי") עבר מיד, הן בנפש והן בגוף, לגן העדן, שם היה "הניח”, כלומר קיבל, קיבל.
«זה היה נוח- כותב סנט ג'ון דמסיין -שמי ששמרה על בתוליה בלידה צריכה לשמור על גופה שלם מהשחתה לאחר המוות. ראוי היה שמי שנשאה את הבורא עשתה ילד ברחמה, תשכון במעון האלוהי. זה היה נוח שהכלה של אלוהים נכנס לבית השמיים. זה היה נוח שהיא שראתה את שלה בֵּן על הצלב, מקבל בגוף את הכאב שנחסך בלידה, התבונן בו יושב לימינו של אַבָּא. זה היה נוח שהאמא של אלוהים החזיק בה בשל לשמה בֵּן וכי היא זכתה לכבוד על ידי כל הברואים כאמא ושפחתה של אלוהים».
מרים מופיעה בפעם האחרונה בכתבי הברית החדשה בפרק הראשון של מעשי השליחים פסוקים. 14 אינץ'כל אלה היו נחרצים ותמימי דעים בתפילה, יחד עם כמה נשים ועם מרים, אמה של יֵשׁוּעַ ועם אחיו." היא נמצאת בעיצומם של השליחים, בתפילה בחדר העליון, ממתינה לירידת רוח הקודש.
התמציתיות של הטקסטים בהשראת תואמת לשפע החדשות על המדונה בכתבים האפוקריפיים, מעל לכל הפרוטאוונג'ליום של ג'יימס והסיפור של יוחנן הקדוש התיאולוג על מעונות האם הקדושה של אלוהים. המונח "מעונות" הוא הקדום ביותר המתייחס לסיום חייה הארציים של מרי.
במזרח, לקראת המאה החמישית, החל הפולחן המריאני בקרב הנוצרים והכנסיות המזרחיות המונופיזיטיות (של העמים הארמנים והקופטים) תחת השם "דורמיטיו וירג'יניס”, מחוזקת בהפצתה על ידי הקיסר מוריס (582-602) שהורה לחגוג אותה ברחבי האימפריה; במערב הוא הגיע לספרד ולגאליה במאה השישית, וברומא בשנת 650 הוא נחגג ב-15 באוגוסט בשם דורמיטיו או הנחה.
א "constitutum" של ס' סרג'יו הראשון (687-701) מדבר על חג הדורמיטיו שלשמו נערכה תהלוכה חגיגית.
מנהג זה התפשט עם ליאו הקדוש הרביעי (847-855) שערך את המשמרת והאוקטבה.
ההגדרה הדוגמטית, מבוטא על ידי המכובד פיוס ה-12 (יוג'ין Pacelli, 1939-1958) ב-1 בנובמבר 1950, בהכריזה שמריה לא הייתה צריכה לחכות, כמו יצורים אחרים, לסוף הימים כדי ליהנות גם מהגאולה הגופנית, ביקשה להדגיש את האופי הייחודי של קידושתה האישית, שכן יש לחטא. מעולם לא עמעם, אפילו לא לרגע אחד, את בהירות נשמתו. האיחוד המובהק, הרוחני והגופני, של האדם עם ה המשיח לתפארת, זהו השלב האחרון והנצחי של הגאולה. לפיכך הקדושים, שכבר נהנים מהחזיון היפה, ממתינים במובן מסוים להתגשמות הגאולה, שכבר התרחשה במריה בחסד היחודי של שמירה מחטא.
לאור תורה זו, אשר יסודה בכתבי הקודש, במה שנקרא "פרוטוונגליום”, המכילה את ההודעה הראשונה על הישועה המשיחית שניתנה על ידי אלוהים להורינו הראשונים לאחר התקלה, מרי מוצגת כחווה חדשה, מאוחדת באופן הדוק לאדם החדש, יֵשׁוּעַ.
יֵשׁוּעַ ומרי למעשה קשורות בכאב ובתוךאהבה לתקן את אשמת אבותינו. מרי היא אפוא לא רק אמו של הגואל, אלא גם משתפת הפעולה שלו, המאוחדת אליו במאבק ובניצחון המכריע. האיחוד האינטימי הזה מחייב שמרי גם תנצח, כמו יֵשׁוּעַ, לא רק על החטא, אלא גם על המוות, שני אויבי האנושות. וכפדיון של המשיח יש לסיומו עם תחיית הגוף, גם ניצחונה של מרים על החטא, עם ההתעברות הטהורה, היה צריך להיות שלם עם הניצחון על המוות דרך האדרת הגוף, עם ההנחה, שכן מלאות הישועה הנוצרית היא ההשתתפות של הגוף בתפארת שמימית.
מתוך הדרשה של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 (קסטל גנדולפו, 15 באוגוסט 2008)
אחים ואחיות יקרים,
torna ogni anno, nel cuore dell’estate, la Solennità dell’Assunzione della Beata Vergine Maria, la più antica festa mariana. […]
הבה נבקש ממרי לתת לנו היום את מתנת אמונתה, אותה אמונה שכבר גורמת לנו לחיות במימד הזה שבין הסופי לאינסופי, אותה אמונה שגם הופכת את הרגשת הזמן ושל חלוף קיומנו, אותה אמונה. בו אנו מרגישים באופן אינטימי שהחיים שלנו אינם נשאבים אל העבר, אלא נמשכים אל העתיד, אל עבר אלוהים, היו המשיח לפנינו ומאחוריו, מרי.
בהסתכלות על גבירתנו של ההנחה אנו מבינים טוב יותר שחיי היומיום שלנו, על אף שהם מסומנים בנסיונות וקשיים, זורמים כמו נהר לעבר האוקיינוס האלוהי, לעבר מלאות השמחה והשלווה. אנו מבינים שהמוות שלנו אינו הסוף, אלא הכניסה לחיים שאינם יודעים מוות. התפאורה שלנו באופק של העולם הזה היא התעוררות מחודשת בשחר העולם החדש, של היום הנצחי.
"מרי, כשאתה מלווה אותנו במאמץ של חיי היומיום שלנו ומוות, שמור אותנו מכוונים כל הזמן לעבר המולדת האמיתית של האושר. עזרו לנו לעשות כפי שעשיתם".
אחים ואחיות יקרים, חברים יקרים שלוקחים חלק בחגיגה זו הבוקר, הבה נתפלל יחד את התפילה הזו למרים. מול המחזה העצוב של כל כך הרבה שמחת שווא ובו בזמן כל כך הרבה כאב ייסורים שמתפשט בכל העולם, עלינו ללמוד ממנה להפוך לסימנים של תקווה ונחמה, עלינו להכריז בחיינו על תחיית המתים של המשיח.
"עזור לנו, אמא, שער השמים הזוהר, אם הרחמים, מקור שדרכו צמחו חיינו ושמחתנו, יֵשׁוּעַהמשיח. אָמֵן".
מקור vangelodelgiorno.org
עדכון אחרון: 9 באוגוסט 2022 19:56 על ידי רמיגיוס רוברט
