סן רמיג'יו

San Remigio: נחגג ב-13 בינואר (ו-1 באוקטובר)

רמיגיוס מריימס(לאון, 437על אודות -ריימס13 בינואר 533) היה ארכיבישוף פרנקי.

הוא נערץ כקדוש על ידיכנסיה קתולית. הוא היה יועץ ומזכיר משפטי של המלך.

רחוב רמיגיוס, בישוף של ריימס, לאחר שהמלך קלוביס הוכנס לאגן הטבילה הקדוש ולסקרמנטים של האמונה בחג המולד 498, המיר את הפרנקים ל המשיח e, dopo oltre sessant’anni di episcopato, lasciò questa vita ragguardevole per santità.

המהדורה האחרונה של ה-Roman Martyrology (2001) מנציחה את הקדוש רמיגיוס ב-13 בינואר, שלו dies natalis, בעוד האנדרטה הליטורגית האופציונלית שלו בצרפת נחגגת ב-15 בינואר, יום קבורתו.

Il calendario della forma extra-ordinaria del Rito Romano pone la sua commemorazione al 1° ottobre, anniversario della traslazione solenne dei suoi resti nella basilica a lui dedicata, traslazione autorizzata dal pontefice San Leone IX il 1° ottobre 1049.

פעם אפילו המרטירולוגיה זכרה אותו ב-1 באוקטובר ועדיין היום במקומות רבים הוא נחגג בתאריך הזה.

Etimologia: Remigio = che sta al remo, rematore, dal latino

Emblema: Bastone pastorale, Fiala d’olio

Martirologio Romano: A Reims sempre nella Gallia belgica, ora in Francia, deposizione di san Remigio, vescovo: dopo che il re Clodoveo fu iniziato al sacro fonte battesimale e ai sacramenti della fede, egli convertì i Franchi a המשיח e, dopo oltre sessant’anni di episcopato, lasciò questa vita ragguardevole per santità.

Nato cittadino romano, Remigio vede crollare nel 476 l’Impero di Occidente e sparire il dominio di Roma nella sua Gallia, che passa in יד alle tribù barbariche di Burgundi, Alamanni e Visigoti. Sul finire del V secolo, il popolo germanico dei Franchi occupa via via il Paese, al quale darà infine anche il proprio nome: Francia.

Remigio appartiene al ceto dei gallo romani, legati da generazioni alla cultura latina, da cui ora provengono molti uomini di כְּנֵסִיָה. Viene acclamato vescovo di Reims prima di compiere i trent’anni, e un suo fratello di nome Principio sarà vescovo di Soissons.

All’epoca, la Gallia è un arcipelago di isole e isolette cattoliche, in un mare formato da Burgundi e Visigoti di fede ariana, mentre le campagne sono ancora pagane, come a loro modo pagani sono anche i Franchi, condotti in Gallia dal re Childerico.

Meno evoluti degli altri popoli, i Franchi sono però dei grandi combattenti (non portano elmo né corazza) e hanno reso buoni servizi militari a Roma in passato.
Morto nel 482 Childerico, gli succede il בֵּן Clodoveo quindicenne. A lui Remigio, vescovo cattolico in territorio franco, scrive lettere rispettose e insieme autorevoli. Una di esse dice: “Vegliate a che il Signore non distolga lo sguardo da voi. Consigliatevi con i vostri vescovi.

Divertitevi con i giovani, ma deliberate coi vecchi”. Da un lato lo ammonisce, dall’altro riconosce la sua sovranità: un muoversi anche da politico, che è inevitabile per Remigio, “evangelizzatore a vita” tra i Franchi.

E’ un aiuto prezioso per Clodoveo, perché favorisce l’adesione degli altri vescovi e dei gruppi galloromani. Così il re giungerà a essere padrone del Paese, dopo la vittoria del 507 a Vouillé sui Visigoti, dando così l’inizio alla dinastia dei Merovingi. Ma non c’è soltanto la politica. Su di lui influisce fortemente in senso religioso la moglie Clotilde, che è già cattolica; influisce Remigio, che lo istruisce personalmente nella fede.

E molti atti successivi del re Clodoveo rivelano una religiosità personale autentica. Si arriva così al suo battesimo, per opera del vescovo, a Reims, in un giorno di Natale di un anno incerto. Alcuni sostengono fosse il 497. In un’iscrizione della fine del XV secolo a Reims si legge: “L’an de grace cinq cent le roy Clovis – receut a Reims par saint Remy baptesme”. Saremmo allora al 500.

Ma dopo quel Natale, quale che sia, riprende il lungo, feriale lavoro di Remigio per annunciare il Vangelo a chi non è re né principe; senza poeti e cronisti al seguito. Una fatica durata quasi settant’anni, secondo una tradizione. Un’immersione totale nei suoi doveri, oscuramente portata avanti, e di cui si parlerà soltanto dopo la sua morte, quando Remigio sarà acclamato santo direttamente dalla voce popolare.

L’ultima edizione del Martirologio Romano (2001) ricorda San Remigio il 13 gennaio, suo dies natalis, mentre la sua memoria liturgica facoltativa in Francia è celebrata il 15 gennaio, giorno della sua sepoltura. Il calendario della forma extra-ordinaria del Rito Romano pone la sua commemorazione al 1° ottobre, anniversario della traslazione solenne dei suoi resti nella basilica a lui dedicata, traslazione autorizzata dal pontefice San Leone IX il 1° ottobre 1049.

פעם אפילו המרטירולוגיה זכרה אותו ב-1 באוקטובר ועדיין היום במקומות רבים הוא נחגג בתאריך הזה.

כנסיות המוקדשות לסן רמיג'יו:

• איטליה
• כנסיית הקהילה של סן רמיג'יו, פוסדינובו (מסה וקררה), שבה יש את שרידי הקדוש שהובא לשם ב-1701 מלוקה, וכן פסל מהמחצית השנייה של המאה ה-14, פסל חזה שהוצב על גבי פורטל הכניסה ועוד אזכורים רבים לקדוש הצרפתי.
• כנסיית סן רמיג'יו, קריניאנו (טורינו).
• כנסיית סן רמיג'יו, פירנצה.
• קתדרלת ה-SS. ג'ובאני בטיסטה ורמיג'יו, קריניאנו (טורינו).
• כנסיית סן רמיג'יו, קאוואסו נואובו (פורדנונה).
• כנסיית סן רמיג'יו, וילדיאטי (אלסנדריה).
• כנסיית סן רמיג'יו, גוידו (פאביה).
• אורטוריה של סן רמיג'יו, ורבניה-פאלנזה.
• קהילה של סן רמיג'יו, קולברדה, גוידוניה מונטסליו (רומא).
• קהילה של סן רמיג'יו, ויונה (ברשיה).
• עליית הקהילה של מרים הבתולה וסן רמיג'יו, אריגנאנו (טורינו).
• קהילת סן רמיג'יו וימודרונה, (מילאנו).
• כנסיית הקדושים אילריו ורמיג'יו, פיגליארו, ברגאצ'ו קון פיגליארו, (קומו).
• כנסיית סן רמיג'יו, אנדין גאיאנו (ברגמו). בקהילה של אנדין יש שריד אותנטי של הבישוף הקדוש של ריימס, כמו גם פסל עץ, המתאר אותו מטביל את המלך קלוביס, שראשיתו ב-1867 ונעשה כ"אקס וטו" על ידי האוכלוסייה.
• כנסיית סן רמיג'יו בסדריאנו (מילאנו).
• אורטוריה של סן רמיג'יו, Busto Garolfo (מילאנו).
• המנזר לשעבר של סן רמיג'יו בפארודי ליגורה שייך ליישוב בנדיקטיני עתיק במרחק של פחות מ-4 ק"מ מגבי.
• כנסיית הקהילה של Santi Maria e Remigio, של Pecetto di Valenza (אלסנדריה).

צָרְפַת
בזיליקת סן רמיגיוס בריימס.

סן רמיג'יו הוא הפטרון של:

• אריגנאנו (טורינו)
• קריניאנו (טורינו)
• ניו קאוואסו (פורדנונה)
• פוסדינובו (מאסה וקררה)
• קולברדה (Guidonia Montecelio)
• הכפר סן-רמי של סן-רמי-אן-בוסס (עמק אאוסטה)
• Sedriano (מילאנו)
• Villadeati (אלסנדריה)
• פצטו מוולנסיה (אלכסנדריה)
• Vimodrone (מילאנו)
• ויונה (ברשיה)

חג הקדוש שעל שמו אתה נקרא
יום השם נחגג בדרך כלל ב-13 בינואר לכבודו של סנט רמיגיוס, הארכיבישוף של ריימס.
הם נזכרים גם בשם זה, בתאריכים הבאים:

19 בינואר, סנט רמיגיוס, הארכיבישוף של רואן
20 במרץ, סנט רמיגיוס, בישוף של שטרסבורג
19 ביוני, סנט רמיגיוס איזורה, כומר ישועי, אחד מהקדושים הסינים
28 באוקטובר, סנט רמיגיוס, הארכיבישוף של ליון

מקורות © משפחה נוצרית | ויקיפדיה

עדכון אחרון: 30 בדצמבר 2022 10:53 על ידי רמיגיוס רוברט