בין המקדשים הרבים המנקדים את הטריטוריה האיטלקית, המוקדשים למדונה ובין התארים הרבים שיוחסו לה במשך מאות שנים, יש אחד שמכבד אותה תחת התואר מדונה של הקשת.
המקדש בעל אותו השם ומחווה הפולחנית הפופולרית הם חלק משלושת הקטבים העיקריים של מסירות מריאן בקמפניה: גבירתנו של המחרוזת של פומפיי, מדונה ממונטוורג'ין ומדונה דל'ארקו.
נס מדונה דל'ארקו
תחילת הפולחן
ראשיתו של הכת קשורה לפרק שהתרחש באמצע המאה החמש עשרה; זה היה יום שני של חג הפסחא, היום של מה שנקרא "יום שני של חג הפסחא", זה הטיול המפורסם מחוץ לעיר פעם, וליד פדומה לד'ארקו, alcuni giovani stavano giocando in un campetto a “palla a maglio”, oggi diremmo a bocce.
בשולי השדה ניצב אדיקולה (המנהג האדוק להקים אדיקולות קדושות לאורך הרחובות, על קירות הבתים, בכניסה לחוות עתיקות יומין) שעליו צוירה תמונה של המדונה עם הילד. יֵשׁוּעַ, ma più propriamente era dipinta sotto un arco di acquedotto; da questi archi vengono i nomi di Madonna dell’Arco e Pomigliano d’Arco.
Nello svolgersi del gioco, la palla finiva contro un vecchio tiglio, i cui rami ricoprivano in parte il muro affrescato, il giocatore che aveva sbagliato il colpo, in pratica perse la gara; al colmo dell’ira il giovane riprese la palla e bestemmiando la scagliava violentemente contro l’immagine sacra, colpendola sulla guancia che prese a sanguinare.
נוס
La notizia del miracolo si diffuse nella zona, arrivando fino al conte di Sarno, un nobile del luogo, con il compito di “giustiziere”; dietro il furore del popolo, il conte imbastì un processo contro il giovane bestemmiatore, condannandolo all’impiccagione. La sentenza fu subito eseguita e il giovane venne impiccato al tiglio, vicino all’edicola, che però due ore dopo, ancora con il corpo penzolante, rinsecchì sotto lo sguardo della folla sbigottita.
פרק מופלא זה עורר את פולחן המדונה דל'ארקו, שהתפשט מיד ברחבי דרום איטליה; המוני מאמינים נהרו למקום הפלא, ולכן היה צורך לבנות, עם מנחותיהם של המאמינים, קפלה כדי להגן על התמונה הקדושה ממזג אוויר גרוע.
מאה לאחר ה-2 באפריל 1589, התרחש פרק מופלא שני, גם הפעם זה היה יום שני אחרי חג הפסחא, שהוקדש כעת לחג ה-מדונה של הקשת : una donna, Aurelia Del Prete, si stava recando alla cappella per ringraziare la Madonna, sciogliendo così un voto fatto dal marito, guarito da una grave malattia agli occhi.
כשהיא פסעה באיטיות בין קהל המתפללים, היא חמקה יד un porcellino che aveva acquistato alla fiera, nel cercare di prenderlo, sfuggente fra le gambe della gente, ebbe una reazione inconsulta: giunta davanti alla chiesetta, gettò a terra l’ex voto del marito, lo calpestò maledicendo la sacra immagine, chi l’aveva dipinta e chi la venerava.
La folla inorridì, il marito cercò invano di fermarla, minacciandole la caduta dei piedi con i quali aveva profanato il voto alla Madonna; le sue parole furono profetiche: la moglie cominciò ad avere dolori atroci ai piedi che si gonfiavano e annerivano a vista d’occhio.
בלילה שבין 20 ל-21 באפריל 1590, ליל שישי הטוב, "אין יותר כאב ובלי טיפת דם” si staccò di netto un piede e durante il giorno anche l’altro.
כפות הרגליים הוצגו בכלוב ברזל ונראות עד היום בקודש, משום שההדהוד הגדול של האירוע הביא קהל רב של עולי רגל, חסידים, סקרנים, שרצו לראות אותם ולכן היה צורך לבנות, בזכות ההצעות הנדיבות, גדול כְּנֵסִיָה, שס' ג'ובאני לאונארדי מונה לרקטור על ידי ה-PP Clement VIII (Ippolito Aldobrandini, 1592-1605).
ב-1 במאי 1593 הונחה האבן הראשונה של המקדש הנוכחי והאבות הדומיניקנים השתלטו על הניהול בשנה שלאחר מכן ועדיין נמצאים. ילדי פלא שונים חזרו על עצמם סביב הדמות הקדושה, שהחלה לדמם שוב ב-1638 למשך מספר ימים; בשנת 1675 הוא נראה מוקף בכוכבים, תופעה שנצפתה גם על ידי Pp Benedetto XIII (Pietro Francesco Orsini, 1724-1730).
המקדש
הקודש אוסף בחדריו ועל קירותיו אלפי מנחות כסף, אך מעל הכל אלפי לוחות מנחה מצוירים, המייצגים את הניסים שקיבלו התורמים, המהווים מעבר לעדות המסירות, סקירה מעניינת מאוד של ההיסטוריה והמנהגים. חלפו של המאות.
פולחן המדונה דל'ארקו נתמך על ידי מסירות עממית עתיקה, המופצת על ידי אגודות הדיוטות, הפזורות בכל אזור קמפניה, אך מעל הכל בנאפולי, חבריה נקראים"עַף"אוֹ"פוג'נטי"כלומר, הבורחים, בורחים; החברות של החסידים האלה נקראות "פרנסה" ובעלי ארגון עם משרדים, נשיאים, גזברים, נושאי דגל וחברים.
Hanno bandiere, labari, vestono di bianco, uomini, donne e bambini, con una fascia rossa e blu a tracolla che li caratterizza. Organizzano pellegrinaggi, di solito il lunedì dell’Angelo, che, partendo dai vari luoghi dove hanno sede, portano dei simulacri a spalla abbastanza grandi da impiegare trenta, quaranta uomini e sempre tutti a piedi e a volte di corsa.
Percorrono, così, molti km per convergere al Santuario, molti sono a piedi nudi; lungo la strada si raccolgono offerte per il Santuario, cosa che fanno già da un paio di mesi prima, girando a gruppi con bandiere, banda musicale e vestiti devozionali per i rioni, quartieri e strade di città e paesi.
אם המקדש, עם המנזר הדומיניקני הגרנדיוזי המצורף, הוא מרכז הפולחן, ברחובות ובפינות רבות של נאפולי וכפרים בקמפניה קמו קפלות קטנות, דוכני עיתונים וכנסיות המוקדשות למדונה דל'ארקו, שכולם דואגים לשמור עליהן, לדאוג להן ולקישוטן, כדי להמשיך את ההתמסרות כל השנה וקרוב לביתו.
