האדון אלוהים הוא נתן לי לשון של תלמיד, כדי שאדע להפנות מילה למיואשים. כל בוקר הקשב את אוזני כך שאקשיב כמו התלמידים. האדון אלוהים mi ha aperto l’orecchio e io non ho opposto resistenza, non mi sono tirato indietro.
הגשתי את גבי אל המלקקים, את הלחיים אל אלה שמעטו את זקני; לא הסרתי את פניי מעלבונות ויריקות. האדון אלוהים עוזר לי, בשביל זה אני לא מתבייש, בשביל זה אני עושה את פניי קשים כמו אבן, יודע לא להתבלבל.
קריאה שניה
ממכתבו של הקדוש פאולוס השליח אל הפיליפאים פיל 2,6-11
המשיחיֵשׁוּעַ, למרות היותו במצב של אלוהים, לא ראה שזו זכות להיות כמוה אלוהים, ma svuotò se stesso assumendo una condizione di servo, diventando simile agli uomini.
Dall’aspetto riconosciuto come uomo, umiliò se stesso facendosi obbediente fino alla morte e a una morte di croce.
בגלל זה אלוהים הרים אותו ונתן לו את השם אשר למעלה מכל שם, כי בשם יֵשׁוּעַ תשתחווה כל ברך בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תכריז: "יֵשׁוּעַהמשיח הוא אלוהים!», לתפארת אלוהיםאַבָּא.
בשורת היום
תשוקה של אדוננו יֵשׁוּעַהמשיח לפי מתיו הר 26.14 -27.66
– כמה אתה רוצה לתת לי כדי לתת לך אותו? באותה עת ניגש אחד מהשנים-עשר, שנקרא יהודה איש קריות, אל ראשי הכוהנים ואמר: "כמה אתם רוצים לתת לי כדי שאוכל למסור אותו אליכם?". וישלמו לו שלושים כסף. מאותו רגע הוא חיפש את ההזדמנות הנכונה למסור יֵשׁוּעַ.
– איפה אתה רוצה שנכין לך, כדי שתוכל לאכול את חג הפסחא?
ביום הראשון של המצות התקרבו התלמידים לא יֵשׁוּעַ ואמרו לו: היכן אתה רוצה שנכין לך כדי שתוכל לאכול את הפסח? והוא ענה: "לך אל העיר אל אדם כזה ואמר לו: האדון אומר: זמני קרוב; אעשה איתך את הפסח עם תלמידי". התלמידים עשו כפי שציווה אותם יֵשׁוּעַ, והכינו לפסח.
– אחד מכם יבגוד בי כשהגיע הערב, הוא התיישב לשולחן עם השנים-עשר. בעודם אוכלים, אמר: "באמת אני אומר לכם, אחד מכם יבגוד בי". והם, בצער רב, כל אחד מהם התחיל לשאול אותו: "האם זה אולי אני, אדוני?". והוא ענה: "מי ששם אתי יד על הצלחת, הוא זה שיבגוד בי. ה בֵּן על האדם הוא הולך, כמו שכתוב עליו; אבל אוי לאיש ההוא שממנו בֵּן של האדם נבגד! עדיף לאיש ההוא אם הוא מעולם לא נולד!' יהודה הבוגד אמר: "רבי, זה אני?" הוא ענה: "אתה אמרת".
- זה הגוף שלי; זה הדם שלי עכשיו, בזמן שהם אכלו, יֵשׁוּעַ הוא לקח את הלחם, קרא את הברכה, שבר אותו ובזמן שנתן אותו לתלמידים אמר: "קח, תאכל: זה הגוף שלי". אחר כך לקח את הכוס, הודה ונתן להם לאמר: שתו אותו כולכם כי זה דם הברית שלי, אשר נשפך לרבים לסליחת החטאים. אני אומר לכם שמעתה והלאה לא אשתה מפרי הגפן הזה עד היום שבו אשתה אותו איתכם חדש במלכות הגפן. אַבָּא mio».
לאחר שירת המזמור יצאו להר הזיתים.
אכה את הרועה וכבשי הצאן יתפזרו באותו זמן יֵשׁוּעַ אמר להם: "הלילה הזה אהיה גורם לשערורייה לכולכם. כי כתוב: אכה את הרועה וצאן הצאן יתפזרו. אבל אחרי שקמתי, אקדים אותך לגליל".
אמר לו פטרוס: "אם כולם נעלבים ממך, אני לעולם לא איעלב." הוא אמר לו יֵשׁוּעַ: "באמת אני אומר לך: הלילה, לפני שהתרנגול יקרא, תכחיש אותי שלוש פעמים". ענה לו פטרוס: "גם אם אמות איתך, לא אכחיש אותך." כל התלמידים אמרו אותו דבר.
הוא התחיל לחוש עצב וייסורים באותו זמן יֵשׁוּעַ הוא הלך איתם לחווה שנקראת גת שמנים ואמר לתלמידיו: "שב כאן בזמן שאני הולך לשם להתפלל". ולקחתי איתי את פיטר והשניים יְלָדִים של זבדי, הוא התחיל להרגיש עצב וייסורים. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: נַפְשִׁי עַד הַמוֹת; תישאר כאן ותראה איתי." הוא הלך עוד קצת, נפל על פניו והתפלל ואמר: «אַבָּא שלי, אם זה אפשרי, תעביר את הספל הזה ממני! אבל לא כמו שאני רוצה, אלא כמו שאתה רוצה!".
אחר כך בא אל התלמידים ומצא אותם ישנים. והוא אמר לפיטר: "אז, לא יכולת לצפות איתי רק שעה אחת? צפה והתפלל פן תיכנס לפיתוי. הרוח מוכנה, אבל הבשר חלש." הוא הלך בפעם השנייה והתפלל ואמר: «אַבָּא mio, se questo calice non può passare via senza che io lo beva, si compia la tua volontà».
אחר כך בא ומצא אותם ישנים שוב, כי עיניהם הפכו כבדות. הוא עזב אותם, הלך שוב והתפלל בפעם השלישית, וחזר על אותן מילים. אחר כך ניגש לתלמידים ואמר להם: "לכו לישון ותנוחו!" הִנֵּה הַשָּׁעָה קָרוֹבָה וְהָיָה בֵּן של האדם נמסר פנימה יד לחוטאים. קום, בוא נלך! הנה מי שבוגד בי קרוב."
– הם שמו את ידיהם על א יֵשׁוּעַ והם עצרו אותו Mentre ancora egli parlava, ecco arrivare Giuda, uno dei Dodici, e con lui una grande folla con spade e bastoni, mandata dai capi dei sacerdoti e dagli anziani del popolo. Il traditore aveva dato loro un segno, dicendo: «Quello che bacerò, è lui; arrestatelo!».
הוא ניגש מיד יֵשׁוּעַ ואמר: שלום רב! ונישקה אותו. ו יֵשׁוּעַ אמר לו: "חבר, בשביל זה אתה כאן!" ואז הם יצאו קדימה, הניחו ידיים על א יֵשׁוּעַ והם עצרו אותו. והנה, אחד מאלה שהיו עם יֵשׁוּעַ הוא הרים את חרבו, שלף אותה והיכה את עבד הכהן הגדול, והפיל את אוזנו. באותו זמן יֵשׁוּעַ אמר לו: החזיר את חרבך למקומה, כי כל הנוטל את החרב ימות בחרב. או שאתה חושב שאני לא יכול להתפלל את אַבָּא mio, che metterebbe subito a mia disposizione più di dodici legioni di angeli?
אבל אז איך יתגשמו כתבי הקודש, לפיהם זה חייב לקרות?". באותו רגע יֵשׁוּעַ הוא אמר לקהל: "כאילו אני גנב באת לקחת אותי בחרבות ובאלות. כל יום ישבתי בבית המקדש ללמדתי, ולא עצרת אותי. אבל כל זה קרה למען יתגשמו כתבי הנביאים". ואז נטשו אותו כל התלמידים וברחו.
– אתה תראה את בֵּן של האיש היושב לימינו של הכוח אלה שעצרו יֵשׁוּעַ לקחו אותו אל כיפא הכהן הגדול, שם התאספו הסופרים והזקנים. בינתיים, פטר הלך אחריו ממרחק אל ארמון הכהן הגדול; נכנס וישב בין המשרתים, לראות איך זה ייצא.
ראשי הכהנים וכל הסנהדרין חיפשו עדות שקר נגד יֵשׁוּעַ, להמיתו; אך לא מצאו אותה, אף על פי שבאו עדי שקר רבים. לבסוף התייצבו שניים מהם, שאמרו: «הוא הכריז: אני יכול להרוס את בית המקדש של אלוהים e ricostruirlo in tre giorni».
קם הכהן הגדול ואמר לו: אתה לא עונה כלום? מה הם מעידים נגדך?" אבל יֵשׁוּעַ היה שקט. אז אמר לו הכהן הגדול: "אני משבע אותך, על ידי אלוהים חי, כדי לספר לנו אם אתה המשיח, ה בֵּן של אלוהים». "אמרת את זה," היא ענתה יֵשׁוּעַ -; אכן אני אומר לכם: מעתה ואילך תראו את בֵּן של האיש היושב לימינו של הכוח ובואו על ענני השמים."
ואז הכהן הגדול קרע את בגדיו ואמר: "הוא חילל! מה עוד צריך לנו בעדים? הִנֵּה, עַתָּה שָׁמַעְתֶּם אֶת הַחוֹלָה; מה אתה חושב?". והם השיבו: "הוא אשם במוות!". ואז ירקו בפניו והכו אותו; אחרים הטיחו בו, ואמרו, "התנבא עבורנו, המשיח! מי זה שפגע בך?"
– בטרם יקרא התרנגול, תכחישני שלוש פעמים פיטר בינתיים ישב בחוץ בחצר. משרתת צעירה ניגשה אליו ואמרה: "גם אתה היית עם יֵשׁוּעַ, הגלילי!". אבל הוא הכחיש זאת בפני כולם ואמר: "אני לא מבין מה אתה אומר". בעודו יוצא לכיוון האטריום, ראה אותו משרת אחר ואמר לנוכחים: "הוא היה עם יֵשׁוּעַ, il Nazareno». Ma egli negò di nuovo, giurando: «Non conosco quell’uomo!».
לאחר זמן מה, ניגשו הנוכחים ואמרו לפיטר: "זה נכון, גם אתה אחד מהם: למעשה, המבטא שלך מסגיר אותך!". ואז החל לקלל ולהישבע: "אני לא מכיר את האיש הזה!" ומיד קרא תרנגול. ופטר נזכר במילה של יֵשׁוּעַשאמר: "לפני שיקרא התרנגול תכחישני שלוש פעמים". ובצאתו, הוא בכה בכי.
- הם מסרו יֵשׁוּעַ למושל פילטוס בבוא הבוקר, יעצו כל ראשי הכהנים וזקני העם יֵשׁוּעַ לגרום לו למות. אחר כך הכניסו אותו בשלשלאות, הובילו אותו והעבירו אותו לידי המושל פילטוס. ואז יהודה - זה שבגד בו - בראותו זאת יֵשׁוּעַ era stato condannato, preso dal rimorso, riportò le trenta monete d’argento ai capi dei sacerdoti e agli anziani, dicendo: «Ho peccato, perché ho tradito sangue innocente».
Ma quelli dissero: «A noi che importa? Pensaci tu!». Egli allora, gettate le monete d’argento nel tempio, si allontanò e andò a impiccarsi. I capi dei sacerdoti, raccolte le monete, dissero: «Non è lecito metterle nel tesoro, perché sono prezzo di sangue». Tenuto consiglio, comprarono con esse il Campo del vasaio per la sepoltura degli stranieri.
לכן השדה הזה נקרא שדה דם עד היום. אז התקיים מה שנאמר באמצעות ירמיהו הנביא: "ויקחו שלושים כסף, מחירו של הנערך לפי המחיר הזה. יְלָדִים מישראל, ונתן אותם לשדה החרס, כפי שציווה אותי ה'".
אתה מלך היהודים? יֵשׁוּעַ בינתיים התייצב לפני המושל, והמושל שאל אותו לאמר: "האם אתה מלך היהודים?" יֵשׁוּעַ הוא ענה: "אתה אומר". ובעוד ראשי הכהנים והזקנים האשימו אותו, הוא לא השיב.
אמר לו פילטוס: "האם אתה לא שומע כמה עדות הם מביאים עליך?" אבל הוא לא ענה לו אפילו מילה, עד כדי כך שהמושל נדהם מאוד. בכל סעודה נהג המושל לשחרר אסיר אחד לפי בחירתו עבור הקהל. באותה תקופה היה להם אסיר מפורסם בשם ברבאס. לפיכך, אל האנשים שהתאספו אמר פילטוס: "את מי אתם רוצים שאשחרר עבורכם: ברבאס או יֵשׁוּעַ, שקוראים לו המשיח?". למעשה, הוא ידע היטב שהם מסרו אותו מתוך קנאה.
בשבתו בבית המשפט, שלחה לו אשתו הודעה: "אל תתמודד עם הצדיק ההוא, כי היום בחלום התעצבנתי מאוד בגללו". אבל ראשי הכהנים והזקנים שכנעו את ההמונים לבקש את ברבאס ולהרוג אותם יֵשׁוּעַ. ואז שאל אותם המושל: "את מי מבין השניים האלה אתם רוצים שאשחרר עבורכם?" הם השיבו: "ברבאס!" פילטוס שאל אותם: "אבל אז מה אעשה? יֵשׁוּעַ, שקוראים לו המשיח?". כולם ענו: "שיצלבו אותו!" וַיֹּאמֶר, אֲבָל אֵיזֶה עָשָׂה? אחר כך קראו חזק יותר: "יצלבו אותו!"
פילטוס, משראה שלא השיג דבר, ואכן שהמהומה גברה, לקח מעט מים ורחץ את ידיו לעיני הקהל, ואמר: "אני לא אחראי לדם הזה. תחשוב על זה בעצמך!". ויענו כל העם: דמו עלינו ועלינו יְלָדִים». אז הוא שחרר עבורם את ברבאס ואחרי שהלקאה יֵשׁוּעַמסר אותו לצליבה.
– שלום, מלך היהודים! אחר כך הובילו חיילי המושל יֵשׁוּעַ לתוך הפרטוריום ואסף את כל החיילים סביבו. הפשיטו אותו, לבשו גלימת ארגמן, ועיקמו כתר קוצים, שמו אותו על ראשו ושמו קנה בראשו. יד ימין. ואז, כרעו ברך לפניו, לעגו לו: "שלום מלך היהודים!" ירקו עליו, לקחו ממנו יד הקנה והכה אותו בראשו. לאחר שלעג לו, הפשיטו ממנו את גלימתו והחזירו עליו את בגדיו, ואז הובילו אותו כדי לצלוב אותו.
– נצלבו עמו שני שודדים כשהם יצאו, הם פגשו אדם מקירנה, בשם שמעון, והכריחו אותו לשאת את הצלב שלו. כשהגיעו למקום שנקרא Gòlgota, שפירושו "מקום הגולגולת", נתנו לו לשתות יין מעורבב עם מרה. הוא טעם את זה, אבל לא רצה לשתות את זה. לאחר שצלבו אותו, חילקו את בגדיו בהטלת גורל. ואז, בישיבה, הם המשיכו לשמור עליו. מעל ראשו הציבו את הסיבה הכתובה לגינויו: "זהו זה יֵשׁוּעַמלך היהודים".
יחד איתו נצלבו שני שודדים, אחד מימין ואחד משמאל.
- אם אתה בֵּן של אלוהיםלרדת מהצלב! העוברים במקום העליבו בו, נענעו בראשם ואמרו: "אתה שהחריב את בית המקדש ותבנה אותו מחדש בשלושה ימים, הציל את עצמך, אם אתה בֵּן של אלוהים, ורדו מהצלב!". כך גם ראשי הכהנים, עם הסופרים והזקנים, לעגו לו: "הוא הציל אחרים והוא לא יכול להציל את עצמו! הוא מלך ישראל; רדו עכשיו מהצלב ונאמין בו. הוא הודה אלוהים; שחרר אותו, עכשיו, אם הוא אוהב אותו. למעשה, הוא אמר: אני בֵּן של אלוהים!». גם השודדים שנצלבו עמו השמידו אותו באותו אופן.
– אלי, אלי, lemà sabachthani? בצהריים ירד חושך על כל הארץ, עד שלוש אחר הצהריים. בסביבות שלוש, יֵשׁוּעַ הוא צעק בקול רם: «אלי, אלי, lemà sabactàni?», שפירושו: «אלוהים שֶׁלִי, אלוהים שלי, למה עזבת אותי?" כששמעו זאת, אמרו כמה מהנוכחים: "הוא קורא לאליהו". ומיד רץ אחד מהם להביא ספוג, השרה אותו בחומץ, קבע אותו על חבית ונתן לו לשתות. האחרים אמרו: "עזוב! בוא נראה אם אליה בא להציל אותו!". אבל יֵשׁוּעַ שוב צעק בקול רם והוציא את הרוח.
(כאן אנחנו מתחכמים ולוקחים הפסקה קצרה)
והנה פרוכת המקדש נקרעת לשניים מלמעלה למטה, האדמה רעדה, הסלעים נבקעו, הקברים נפתחו וגופות רבות של קדושים שמתו קמו לתחייה. בצאתם מהקברים, לאחר תחייתו, נכנסו לעיר הקודש ונראו לרבים. הcenturion, ואלה שעמדו על המשמר עמו א יֵשׁוּעַ, למראה רעידת האדמה ומה שקורה, הם נתפסו בפחד גדול ואמרו: "באמת זה היה בֵּן של אלוהים!».
היו שם גם נשים רבות, מתבוננות מרחוק; הם עקבו אחריהם יֵשׁוּעַ מהגליל לשרת אותו. בין אלה היו מרים מגדלנה, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמו של יְלָדִים של זבדי.
– יוסף לקח את הגופה של יֵשׁוּעַ והניח אותו בקברו החדש בבוא הערב, בא איש עשיר בשם יוסף מאריתאה; גם הוא הפך לתלמיד של יֵשׁוּעַ. הוא התייצב בפני פילטוס וביקש את גופתו של יֵשׁוּעַ. לאחר מכן הורה פילטוס למסור לו. יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין נקי והניח אותה בקברו החדש, שאותו חפר בעצמו מהסלע; אחר כך גלגל אבן גדולה בפתח הקבר והלך. שם, ישבו מול הקבר, היו מריה מגדלנה והמריה השנייה.
– יש לכם שומרים: לכו ודאגו למעקב כראות עיניכם למחרת, זה שאחרי הפראשווה, נפגשו ראשי הכוהנים והכוהנים עם פילטוס פרושים, dicendo: «Signore, ci siamo ricordati che quell’impostore, mentre era vivo, disse: Dopo tre giorni risorgerò. Ordina dunque che la tomba venga vigilata fino al terzo giorno, perché non arrivino i suoi discepoli, lo rubino e poi dicano al popolo: È risorto dai morti.
אז המתח האחרון הזה יהיה גרוע יותר מהראשון!". אמר להם פילטוס: "יש לכם שומרים: לכו והקפידו על השגחה כפי שאתם חושבים הכי טוב". הם הלכו וכדי לאבטח את הקבר, אטמו את האבן והשאירו שם את השומרים.
דברי האב הקדוש
יֵשׁוּעַ הוא מראה לנו כיצד להתמודד עם רגעים קשים ופיתויים ערמומיים ביותר, לשמור בליבנו שלווה שאינה ניתוק, חוסר אדישות או עליות, אלא נטישה לבטוח אַבָּא e alla sua volontà di salvezza, di vita, di misericordia.
גם היום, בכניסתו לירושלים, הוא מראה לנו את הדרך. כי במקרה זה, לרשע, לנסיך העולם הזה, היה קלף לשחק: קלף הניצחון, והאדון הגיב בכך שהוא נשאר נאמן לדרכו, דרך הענווה. (דְרָשָׁה יום ראשון הדקל, 14 באפריל 2019)
עדכון אחרון: 31 במרץ 2023 10:05 על ידי רמיגיוס רוברט
