החגיגיות שלהמשיח מלך, המציינת את סיום השנה הליטורגית, ב כְּנֵסִיָה קתולי, ב כְּנֵסִיָה לותרנית ובעדות נוצריות אחרות, מצביע על זיכרון מסוים של יֵשׁוּעַהמשיח נראה כמלך היקום כולו.
עם זה ברצוננו להדגיש כי הדמות של המשיח עבור הקתולים הוא מייצג את אדון ההיסטוריה והזמן.
חג זה הוצג על ידי האפיפיור פיוס ה-11, עם האנציקליקה "כמעט לפני"("על מלכותו של המשיח”) מיום 11 בדצמבר 1925.
האפיפיור אומר באנציקליקה: «וכדי שהפירות הרצויים יהיו בשפע ויחזיקו מעמד ביתר יציבות בחברה האנושית, יש צורך שידע על כבוד המלוכה של אדוננו תופץ ככל האפשר. לשם כך נדמה לנו ששום דבר אחר אינו יכול להועיל יותר ממוסד משתה מסויים וראוי המשיח מלך.»
בצורה הרגילה של הטקס הרומי החג חופף ליום ראשון האחרון של השנה הליטורגית ואילו בצורה יוצאת הדופן החג חופף ליום ראשון האחרון של אוקטובר.
אפילו בטקס האמברוזיאני, החגיגיות של המשיח Re מקביל ליום ראשון האחרון של השנה הליטורגית, אבל - מכיוון שהאדונט האמברוזיאני, שבו מתחילה השנה הליטורגית, ארוך יותר מהאדונט הרומי בשבועיים - הוא ממוקם בתחילת נובמבר ולא בסוף נובמבר.
הכותרת של "המשיח מלך"מקורו בכמה קטעים מקראיים: בברית החדשה יֵשׁוּעַ מסופר על זהמלך (βασιλεύς, basilèus), מלך היהודים (βασιλεύς τῶν Ἰουδαίων, basilèus ton Iudàion), מלך ישראל (βασλλεασλϻεασιλϻεασιλλεασσιλϻεα) ), מלך המלכים (βασιλε ύς βασιλέων, basilèus basilèon) בסך הכל 35 פעמים, מעל הכל בסיפורי תשוקה, ה בֵּן של דוד (υἱός Δαυὶδ, uiòs Davìd) 12 פעמים נוספות.
בשנת 325 נערכה המועצה האקומנית הראשונה בעיר ניקאה שבאסיה הקטנה. בנסיבות אלו האלוהות של מוגדרת המשיח נגד כפירותיו של אריוס: "המשיח ו אלוהים,אור מאור, אלוהים נכון מ אלוהים נָכוֹן". 1600 שנה מאוחר יותר, ב-1925, הכריז פיוס ה-11 שהדרך הטובה ביותר להתגבר על עוולות היא הכרה במלכותו של המשיח.
“Poiché le feste – scrive – hanno una efficacia maggiore di qualsiasi documento del magistero ecclesiastico, esse infatti istruiscono tutti i fedeli e non una sola volta ma annualmente, e raggiungono non solo lo spirito ma i cuori” (Enciclica Quas primas, 11 dicembre 1925).
התאריך המקורי היה יום ראשון האחרון באוקטובר, כלומר יום ראשון שלפני חג כל הקדושים" (השוו אנציקליקהקוואס פרימאס), אך עם הרפורמה החדשה של 1969 היא הועברה ליום ראשון האחרון של השנה הליטורגית, מה שמבהיר כי יֵשׁוּעַהמשיח, המלך, הוא מטרת העלייה לרגל הארצית שלנו. הטקסטים המקראיים משתנים בכל שלוש השנים, וזה מאפשר לנו לתפוס את דמותו במלואה יֵשׁוּעַ.
באותו זמן, אמר פילטוס יֵשׁוּעַ: "האם אתה מלך היהודים?" יֵשׁוּעַ הוא ענה: "האם אתה אומר את זה בעצמך, או שאחרים סיפרו לך עליי?". פילטוס אמר: "האם אני יהודי? עמך וראשי הכהנים מסרו אותך לידי. מה עשית?".
הוא ענה יֵשׁוּעַ: "ממלכתי אינה מהעולם הזה; אילו מלכותי הייתה מהעולם הזה, היו משרתי נלחמים כדי למנוע ממני להימסר ליהודים; אבל הממלכה שלי אינה מלמטה." אמר לו פילטוס: אז אתה מלך? הוא ענה יֵשׁוּעַ: "אתה אומר את זה: אני המלך. על זה נולדתי ועל זה באתי לעולם: להעיד על האמת. מי שהוא מן האמת, שמע בקולי"(י"ח,33ב-37).
תחנה אחרונה
היום אנו חוגגים את יום ראשון האחרון של השנה הליטורגית, הנקרא חגיגת אדוננו יֵשׁוּעַהמשיח, re dell’universo.
מטרה זו צוינה לנו ביום ראשון הראשון של אדונט והיום אנו מגיעים לשם; ובהתחשב בכך שהשנה הליטורגית מייצגת את חיינו בזעיר אנפין, חוויה זו מזכירה לנו, ועוד לפני כן מחנכת אותנו, לעובדה שאנו בדרך למפגש עם יֵשׁוּעַ, Sposo, quando Egli verrà quale Re e Signore della vita e della storia.
Stiamo parlando della sua seconda venuta. La prima è nell’umiltà di un Bimbo deposto in una mangiatoia (Lc 2,7); la seconda è quando tornerà nella gloria, alla fine della storia, venuta che oggi celebriamo liturgicamente.
אבל יש גם בוא ביניים, זה שאנחנו חווים היום, שבו יֵשׁוּעַ הוא מציג את עצמו בפנינו בחסדי הסקרמנטים שלו ומול כל "קטן" בבשורה (ראה "אם לא תהיו כמו ילדים קטנים, לעולם לא תיכנסו למלכות השמים...מ"ט י"ח:2; כאשר אנחנו יֵשׁוּעַ nel volto dei fratelli e delle sorelle, il tempo in cui siamo invitati a trafficare i talenti ricevuti, ad assumerci ogni giorno le nostre responsabilità).
ובדרך זו מציעה לנו הליטורגיה את עצמה כבית ספר לחיים כדי לחנך אותנו להכיר את ה' הנוכח בחיי היום יום ולהכין אותנו לביאתו האחרונה.
מסיבה שחושפת את הדרך
השנה הליטורגית היא סמל מסע חיינו: יש לה את ההתחלה ואת הסוף שלה, במפגש עם ה' יֵשׁוּעַ, Re e Signore, nel regno dei Cieli, quando vi entreremo attraverso la porta stretta di “sorella morte” (san Francesco).
Ebbene, all’inizio dell’anno liturgico (la I domenica di Avvento), ci è stata mostrata in anticipo la Meta verso cui avremmo mosso i nostri passi. Come se in vista di un esame ci fossero state date, un anno prima, le risposte alle domande!
זו הולכת להיות בחינה מזויפת; אולם בפולחן, זוהי מתנה של יֵשׁוּעַ, מאסטר, כי זה מאפשר לנו לדעת באיזו דרך ללכת (יֵשׁוּעַ, משם), שחשבה ללכת בעקבותיו (יֵשׁוּעַ, אמת), באיזו תקווה תנו לנו להיות מונפש (יֵשׁוּעַ, חיים, ראה י"ד, ו).
שמחה של חלום
בקריאה הראשונה, שנלקחה מספר הנביא דניאל (ז, יג-י"ד), אנו מדברים על החזון של בֵּן dell’uomo, il quale alla fine prenderà il posto di quanti lungo la storia si sono serviti del popolo anziché servirlo.
בתפיסה זו ברור אפוא שיש כינוי למי שגוזל את העם ומנצל אותם. יבוא היום שבו "מלך" צודק ורחום ישתלט על מושכות תולדות העמים.
המלך הצפוי
במסגרת זו של תקווה, נוכל אפוא לקרוא את נוסח הבשורה שהליטורגיה מציגה בפנינו, בדיאלוג בין פילטוס לבין יֵשׁוּעַ.
יֵשׁוּעַ הוא מציג את עצמו כמלך, אבל מלכותו אינה מכאן למטה. אכן יֵשׁוּעַ אינו מנסה לשרוד, בהתחשב בחייו עדיפים על המשימה שקיבלה ממנה אַבָּא: הוא פשוט מלך ובא לעולם - אומר הטקסט - כדי להראות את מלכותו, המורכבת בלהעיד על אַבָּא.
Il tema della “verità”, che tanto affascinerà Pilato ma non a tal punto da fermare l’esecuzione, chiede un’adesione: “Chiunque è dalla verità, ascolta la mia voce”.
E qui Pilato si fermerà, incapace di abbracciare la verità perché manipolato dai desideri della folla, verso la quale deve comunque pagare il prezzo politico.
בבחירה זו שלו, פילטוס מדגים מה הוא באמת ובמה הוא באמת נותן לעצמו להיות מודרך, תוך כדי יֵשׁוּעַ גלו עד הסוף למי זה שייך ולמי זה משרת עד כדי כך שאפשר לומר: "אני הדרך, האמת, החיים" (יוחנן 14:6).
אמת ושקר
La solennità odierna non solo porta allo scoperto chi è Pilato, ma si offre a ciascuno di noi per capire chi realmente stiamo servendo.
Al termine di questo anno liturgico diventa importante capire verso chi o cosa va il nostro cuore, perché dov’è il nostro tesoro, lì sarà anche il nostro cuore (Lc 12,34). Una domanda che può aiutarci a rimettere ordine nella nostra vita e nei nostri affetti, affinché non si vada dove va il cuore, ma si porti il cuore dove veramente deve andare.
אבל זה מבקש ממך לקבל את זה יֵשׁוּעַ מלכנו, זה שרק משרת באמת את האמת של חיינו.
