Tempo di lettura: 8 minuti

קראו והאזינו לפרק השישי של "הקוסם מארץ עוץ"

Ciao amici ed amiche di Eugenio
הערב אני קורא את הפרק השישי בסיפור של "הקוסם מארץ עוץ"; כותרת הפרק היא "השיבה מהקוסם מארץ עוץ“.

Il ritorno dal Mago di Oz
הקוסם מארץ אוז - 6 3


אני לא אחזיק אתכם יותר במילים שלי, כי הסיפור ארוך ואתם הילדים צריכים ללכת לישון מוקדם!

בואו נקרא ביחד

לא היו דרכים לעיר האזמרגד, הם רק ידעו שהם צריכים לנסוע מזרחה, אבל הערב הגיע ועדיין לא היה צל של העיר. כשהם הותקפו על ידי הקופים המכונפים, הם עפו מהר מאוד מעל השדות, עכשיו זה היה הרבה יותר מסובך ברגל.

למחרת התייעצה הקבוצה מה לעשות.
״אני חושב שאנחנו אבודים,״ אמר הדחליל.
"אז לעולם לא נגיע לעיר האזמרגד ולעולם לא יהיה לי לב," אמר הטין וודמן.
"ואני האומץ שלי," הוסיף האריה.
– מה אם נקרא לעכברי השדה? הציעה דורותי.

אז הם עשו וזמן קצר אחרי שמלכת עכברי השדה הצטרפה אליהם - מה אני יכול לעשות בשבילכם, חברים שלי? - כנסיות.
- האם תוכל להראות לנו את הכיוון לעיר האזמרגד? אמרה דורותי.
- מסוים! אבל זה רחוק מאוד מכאן, הלכת בכיוון הלא נכון... - ואז הבחנת בכובע הזהב שחבשה הילדה הקטנה, הוסיפה המלכה - אבל למה שלא תתקשר לקופים המכונפים?

- מה שלומך? שאלה דורותי.
- פשוט השתמשו בכישוף הזהב, נוסחת הקסם כתובה בפנים.
לא ידעתי שזה קסם! הוא קרא.

דורותי הסירה את האוזניות וקראה את הלחש בקול, תוך דקות להקת הקופים המכונפים הייתה כולן מולם.
– מה מצווה גברתי? שאל מלך הקופים המכונף בקידה.

"אנחנו רוצים לחזור לעיר האזמרגד," אמרה דורותי, "ואיבדנו את הדרך שלנו!"
"אנחנו ניקח אתכם", ובפנייה לקופים המכונפים ציווה עליהם המלך לקחת אותם ולהביאם לעיר האזמרגד. אז הם לקחו אותו על גבם והחלו לטוס בשדות העקרים והשוממים של ארצות המערב.

תוך זמן קצר הם הגיעו לעיר האזמרגד, שם הקופים המכונפים הניחו אותם בעדינות.
"זכור שנותרו לך רק שתי פקודות לתת לנו קופי כנף," אמר המלך לדורותי לפני שעף משם עם כל להקתו.

שומר השער, נדהם לראות את כולם בריאים ושלמים, הניח להם להיכנס לעיר.
– הרגנו את המכשפה המרושעת של המערב, כעת על הקוסם מארץ עוץ לקבל אותנו ולמלא את בקשותינו – אמרה דורותי לשומר, שרץ מיד לעוז להזהיר אותו.

כולם ציפו להתקבל על ידי הקוסם באופן מיידי ואפילו בניצחון, אבל זה לא היה כך. ואכן, הם הובלו בחזרה לחדריהם ונאלצו לחכות ולחכות ולחכות. הימים חלפו אבל שום דבר לא קרה.

לבסוף, חסרי סבלנות, דורותי והאחרים עברו עיסוי לעוז בו אמרו שאם הוא לא יקבל אותם מיד, הם יתקשרו לקופים המכונפים שיעזרו להם.

לאחר שקיבל עוז את ההודעה הזו זימן אותם לפניו למחרת בבוקר.

כשהובאו לבסוף לאולם הגדול של עוץ, כל אחד מהם ציפה לראות את הקוסם במסווה שבו ראו אותו לפני שיצא לדרך. במקום זאת, להפתעתם הגדולה של כולם, לא היה איש בחדר שמעל לכס המלכות.

לפתע שמעו קול מגיע מנקודה לא ברורה של האולם הגדול.
– אני עוז, הגדול והנורא, למה אתה מחפש אותי?
"חיסלנו את המכשפה המרושעת של המערב ובאנו לבקש ממך לקיים את הבטחותיך", אמרה דורותי.

– אילו הבטחות? ענה עוז.
הבטחת לקחת אותי הביתה לקנזס! אמרה הילדה בתקיפות.
– והבטחת לי שכל! הוסיף הדחליל.
– והבטחת לי לב! המשיך הטין וודמן.
– והבטחת לתת לי אומץ! שאג האריה הפחדן.

דממה שררה באולם.
"תחזור מחר, אני צריך לחשוב," אמר עוז.
- לא! לא נחכה עוד דקה! צעקה דורותי.
בשלב הזה האריה שאג כל כך חזק עד שבפחד הכלב הקטן טוטו קפץ והלך והתחבא מאחורי מסך שהיה ממש לידו.

המסך נפל, ומאחוריו הסתתר זקן קטן קירח ומקומט.
- מי אתה?! – אמר חוטב עצי החלב שהיה עליו מיד עם גרזנו מוכן להכות.
– אני עוז, הגדול והנורא... אבל בבקשה אל תפגע בי... אני אעשה מה שתרצה...
כולם הסתכלו עליו נדהם ומופתע - עכשיו ספר לנו הכל - אמרו.

עוז הרכין את ראשו והחל לספר.
– אני לא קוסם, אני אשליות ועבד בעבר בקרקס. יום אחד באחת ממופעי הבלונים שלי, החבל שקשר אותו לאדמה נשבר, ועפתי ועפתי משם, עד שנחתתי כאן בעוץ. המקומיים, שראו אותי מגיע מהשמיים, האמינו מיד שאני קוסם רב עוצמה ולכן הכריזו עלי כמלך כדי שאוכל להגן עליהם מפני המכשפות המרושעות.

- אז אתה מתחזה! אמרה דורותי.
- כן, אני מתחזה... - ענה עוז בראש מורכן בעוד אכזבה מצוירת על פניהם - אבל אל תפחדו, אני משחק בתפקיד הקוסם כל כך הרבה שנים, שאולי עדיין אוכל לעזור. אתה.

התקווה התחדשה בעיני דורותי והאחרים.
"אם תשמור את הזהות שלי בסוד, בוא לכאן מחר בבוקר, ואני אמלא את רצונך.

אז למחרת בבוקר כולם הופיעו שוב באולם הגדול מול קוסם מארץ עוץ מהורהר ושקט.
"אני כאן בשביל המוח שלי," אמר הדחליל.
"אני אצטרך להוריד את הראש כדי לתת לך שכל," אמר עוז בתיאטרון.

וכך הוריד את ראשו, הוציא קש קטן ולקח מקופסה קטנה קצת סובין וחופן מסמרים שבהם מילא אותו. הוא החזיר את הקש למקומו והצמיד את הראש בזהירות לגופו של הדחליל.

– מעתה ואילך תהיה איש גדול, כי נתתי לך מוח מלא בינה! קרא עוז. הדחליל, שמח וגאה במוחו החדש, הודה לקוסם מכל הלב.

- עכשיו תורי! באתי לקבל לב! אמר הטין וודמן.
– שב, אצטרך לעשות לך חור בחזה כדי להכניס בו לב – ענה עוז, מציין כיסא לשבת עליו.

עוז לקח מזמרה וחורר בחזה הפח של הוודמן, ואז חיטט בשקית והוציא לב ממולא אותו הניח בזהירות בפנים, ואז סגר הכל כמיטב יכולתו.

- בוצע! עכשיו יש לך לב שכל גבר יתגאה בו. – אמר עוז בזמן שהוודמן לא הפסיק להודות לו.

הגיע תורו של האריה הפחדן - אני כאן בשביל האומץ! - היא אמרה.
– מיד אלך להביא, חכה רגע – ענה עוז, אשר פתח ארון והוציא בקבוק קטן אשר הושיט לאריה – שתה – אמר, והאריה שתה את כל התכולה.

'אתה מלא באומץ עכשיו', הוסיף עוז, והאריה שאג בקול כשהוא חש את האומץ החדש זורם לתוכו.

לבסוף הגיע תורה של דורותי - עכשיו אתה צריך להחזיר אותי לקנזס - היא אמרה לאוז.
Il Mago di Oz sorrise, le prese la mano e la accompagnò alla finestra, dicendole di guardare fuori. Sul piazzale di fronte al palazzo stava gonfiata una enorme mongolfiera.

– Quella è la mongolfiera che mi ha portato qui al paese di Oz, ora sono stanco di far finta di essere un grande mago e voglio tornare a casa, come te, quindi oggi stesso partiremo!

Dorothy saltò dalla felicità insieme a Toto. Oz la accompagnò fino alla mongolfiera e iniziò i preparativi per la partenza al viaggio slegando le grosse funi che tenevano la mongolfiera ancorata al suolo, poi salì nella cesta salutando i suoi sudditi.

– Sto andando a trovare un grande mago che abita tra le nuvole – disse loro – fino al mio ritorno sarà il saggio Spaventapasseri a governarvi! – tra gli applausi della gente, lo Spaventapasseri gonfiò il petto d’orgoglio per l’incarico ricevuto.

Intanto la mongolfiera iniziava a staccarsi dal suolo. Le grida di gioia della gente furono così forti che Toto per la paura scappò via dalle braccia di Dorothy nascondendosi. La bambina che proprio in quel momento stava salendo nella cesta della mongolfiera corse subito a cercare il cagnolino.

– La mongolfiera sta per partire Dorothy! – le urlò Oz. Proprio in quel momento una folata di vento iniziò a spingere la mongolfiera che si staccò definitivamente dal suolo e iniziò piano piano l’ascesa verso le nuvole.

Dorothy riacciuffò Toto e guardò verso la mongolfiera – torna indietro! Voglio venire anche io! – strillò la bambina.

– Non posso mia cara… Addio! – gridò di rimando Oz mentre si faceva piccolo piccolo nell’azzurro cielo.

Fu l’ultima volta che videro il Mago di Oz.

בואו נקשיב ביחד

mamma legge la fiaba
סיפורים לפני השינה
הקוסם מארץ אוז – 6
Loading
/

Ciao a tutti e tutte dal vostro Remigio Ruberto e dal vostro angioletto Eugenio.


תרום את ה-5x1000 שלך לעמותה שלנו
זה לא עולה לך כלום, זה שווה לנו המון!
עזרו לנו לעזור לחולי סרטן קטנים
אתה כותב:93118920615

כתבות אחרונות

Dio Padre
23 Aprile 2024
La Parola del 23 aprile 2024
argyle socks, feet, red shoes, scarpette rosse e calzettoni
22 Aprile 2024
Le scarpette rosse
la porta di Dio
22 Aprile 2024
La Parola del 22 aprile 2024
un tranviere, un vigile urbano, un ferroviere, e un fornaio che ridono insieme
21 Aprile 2024
Non per tutti è domenica
pecore e capre
21 Aprile 2024
La Parola del 21 aprile 2024

אירועים קרובים

×