זמן קריאה: 4 דקות

קראו והאזינו לסיפור האגדה "הנסיך המאושר" מאת אוסקר ווילד

אינדקס תוכן

סיכום

אגדת ערב זו שאנו מציעים מאפשרת לנו להרהר בערכים בסיסיים לקיומנו.

אנו קוראים, מקשיבים ומהרהרים.

אוסקר פינגל אופלהרטי ווילס ויילד, הידוע בשם אוסקר ויילד (דבלין, 16 באוקטובר 1854 - פריז, 30 בנובמבר 1900), היהסופר אירי, אפוריסט, משורר, מחזאי, עיתונאי, מסאי ומבקר ספרות של התקופה הוויקטוריאנית,נציג של הדקדנטיות והאסתטיקה הבריטית. מחבר מ…ראה עוד

בואו נקרא ביחד:

C’era una volta, nella piazza di un paese, la statua di un principe felice: era una statua ricoperta d’oro e tempestata di gemme e gioielli.

תושבי העיירה בנו אותה לזכרו של נסיך ששלט באדמות אלה שנים רבות קודם לכן: נאמר שמעולם לא היה אדם מאושר ממנו.

ביום סתיו אחד נחתה סנונית על הפסל: היא טסה דרומה, כדי לתפוס מחסה מהקור באיזה נווה מדבר במצרים, אבל היא התעייפה והחליטה לעצור.

במהלך הלילה הבחינה הסנונית שהפסל של הנסיך בוכה קשות. "מה קרה?" כנסיות.

"תראה את ארצי", נאנח פסלו של הנסיך, "היא באומללות, והכל באשמתי. במקום לדאוג לאנשים האלה, ביליתי את חיי בריקוד ובציד ובמסיבות, וזו התוצאה. ובכל זאת, עדיין יכולתי לעשות משהו".
הסנונית לא הבינה מה פירוש הפסל.

“Vedi quella donna laggiù? Suo figlio è malato e lei non ha i soldi per curarlo. Però, se potessi darle uno dei miei occhi…è un rubino grosso come un uovo: le basterebbe per curare il bambino e a sfamarlo per una vita intera. Anzi, non è che potresti occupartene tu?” chiese la statua alla rondine.

הסנונית לא תכננה להישאר שם: הרוח התחילה להתקרר והוא בהחלט נאלץ לצאת למצרים. עם זאת, הדמעות והגעגועים של הנסיך גרמו לה לעצור. הוא לקח את אחת מעיני הפסל והביא אותה לאישה, והסביר שזו מתנה מהנסיך המאושר.

למחרת, הפסל החל שוב לבכות. "תראה את הילדים האלה: הם יתומים ולא אכלו יומיים. אם יכלו להיות בעיניים האחרות שלי, הן היו מסודרות לכל החיים. זה ספיר סיני, זה שווה הון תועפות".
בפעם השנייה, הנסיך המאושר שכנע את הסנונית לעצור ולהביא את הספיר לילדים המסכנים.

ביום השלישי, הפסל עדיין בכה. "אם רק יכולתי לתת את הכתר שלי לטוחן, הוא וכל עשרת ילדיו היו צריכים לחיות". והסנונית, שבינתיים לקחה את הארץ ההיא ללב, ניתקה את הכתר מראש הפסל ונתנה אותו לטוחן.

לאורך כל הסתיו נשארה הסנונית בארץ, ועזרה לנסיך המאושר לחלק את תכשיטיו לעניי העיר. אולם כשהגיע החורף, הציפור הקטנה חלתה מהקור. הפסל של הנסיך יעץ לה לצאת למצרים, אך הסנונית הייתה חלשה מדי ונשארה יושבת על הפסל. בדצמבר פג תוקף הסנונית ונפלה לרגלי הנסיך.

Nel frattempo, il sindaco del paese, vedendo la statua spoglia di tutti i suoi gioielli, ordinò di farla a pezzi e di fonderla: “Al suo posto” disse “metteremo una bella statua in mio onore”. E così fecero, con l’eccezione del cuore del principe, che non ne voleva sapere di fondersi. Non appena la statua fu pronta, il sindaco la fece collocare al centro della piazza.

לב הברונזה של הנסיך וגופה הקטן של הסנונית, לעומת זאת, הושלכו לפח.

Ma questa storia non è destinata ad un finale così triste: infatti, dopo il Natale, passò di lì un angelo, che vide il cuore e la rondinella coperti di neve. “Due creature tanto buone non possono giacere abbandonate tra i rifiuti” pensò l’angelo.

אז הוא הרים אותם ולקח אותם איתו לגן עדן, שם הם חיים באושר עד היום.