באותם ימים הביאו [המפקד והמשרתים] את השליחים והציגו אותם בסנהדרין; שאל אותם הכהן הגדול ואמר: "האם לא אסרו עליכם במפורש ללמד בשם זה? והנה מלאת את ירושלים בתורתך ובכוונתך להביא עלינו את דמו של האיש הזה".
ואז ענה פטרוס יחד עם השליחים: "עלינו לציית אלוהים במקום גברים. ה אלוהים מאבותינו הוא גידל יֵשׁוּעַ, אשר הרגת על ידי תלייתו על צלב. אלוהים lo ha innalzato alla sua destra come capo e salvatore, per dare a Israele conversione e perdono dei peccati.
ולעובדות אלו אנו עדים ורוח הקודש, אשר אלוהים הוא נתן למי שמציית לו". כששמעו את הדברים האלה כעסו ורצו להרוג אותם.
החיים המתקיימים והאמיתיים הם ה אַבָּא אשר, באמצעות ה בֵּן e nello Spirito Santo, riversa su tutti senza eccezione i doni celesti. Grazie alla sua misericordia, anche noi uomini abbiamo ricevuto la promessa incrollabile della vita eterna.
ואסור לנו לסרב להאמין, כי "א אלוהים הכל אפשרי" (מט י"ט:26). (...) עדויות לחיי נצח יש בשפע. לרצון שלנו להגיע אליו, כתבי הקודש האלוהיים מציינים את הדרכים להגיע לשם. קודם כל, הכתוב מלמד שהוא משיג באמונה, כמו שכתוב: "כל המאמין בֵּן ha la vita eterna” (Gv 3,36). (…)
במקום אחר, מות קדושים ווידוי מצוינים ב המשיח, כאשר נאמר: "כל השונא את חייו בעולם הזה ישמרם לחיי עולם" (י"ג, כ"ה). הכתוב עדיין אומר שחיי נצח נרכשים על ידי הנחת המשיח prima delle ricchezze e dei parenti: “Chiunque avrà lasciato case, o fratelli, o sorelle, ecc. avrà in eredità la vita eterna” (Mt 19,29).
או שוב שזה עם קיום המצוות: "לא תרצח, אל תנאף..." (מט יט, יח); וכמה יֵשׁוּעַ הוא ענה לבן שיחו שאמר לו: "מורה, מה עלי לעשות כדי לקבל חיי נצח?" (מט 19:16). שוב, זה ניכר על ידי הימנעות ממעשים רעים ועל ידי שירות אלוהים, שכן פאולוס אומר: "עם זאת, שחררו את עצמכם מהחטא והפכו למשרתים של אלוהים, voi raccogliete il frutto che vi porta alla santificazione e come destino avete la vita eterna” (Rm 6,22).
למרדף אחר חיי נצח יש כל כך הרבה היבטים שבגלל מספרם הרב, השארתי אותו בצד. למעשה, האדון הרחום לא פתח דלת אחת, לא שנייה, אלא דלתות רבות להיכנס לחיי נצח, כך שכל אחד, כל אחד באשר הוא תלוי, יוכל לנצל זאת ללא קושי.
דברי האב הקדוש
מי שמאמין בו, אינו נידון; אבל מי שאינו מאמין כבר נידון, כי לא האמין ביחיד בֵּן של אלוהים» (Gv 3,17-18).
אם כן, זה אומר שהשיפוט הסופי הזה כבר מתרחש, הוא מתחיל עכשיו במהלך קיומנו. פסק דין זה מובא בכל רגע של החיים, כאישור לקבלה שלנו באמונה של ישועה נוכחת ופעילה ב המשיח, oppure della nostra incredulità, con la conseguente chiusura in noi stessi.
אבל אם נסגור את עצמנו לאהבה של יֵשׁוּעַ, זה אנחנו עצמנו שמגנים את עצמנו. הישועה נפתחת ל יֵשׁוּעַ, והוא מציל אותנו, ואנחנו מבקשים סליחה. אבל בשביל זה אנחנו חייבים לפתוח את עצמנו לאהבה של יֵשׁוּעַ, che è più forte di tutte le altre cose.
ל'אהבה של יֵשׁוּעַ הוא גדול, האהבה של יֵשׁוּעַ הוא רחום, האהבה של יֵשׁוּעַ לִסְלוֹחַ; אבל אתה חייב להיפתח ולהיפתח פירושו לחזור בתשובה, להאשים את עצמנו בדברים שאינם טובים ושעשינו. (קהל כללי, דצמבר 11, 2013)
