בשורת האדון היא אחת מהחגים העיקריים של מריאן כְּנֵסִיָה הוכנס ללוח השנה הליטורגי. הפרשה מתוארת בבשורת לוקס (1, 26-38): המלאך גבריאל מודיע למרים הבתולה, אשתו של יוסף, על התעברות בֵּן של העליון.
ברכתו של אנג'ל
הברכה והכרזה של המלאך"ave gratia plena Dominus tecum benedicta tu in mulieribus"(28) הוליד את תפילת Ave Maria.
חוגגים את חג בשורת האדון בעונה ליטורגית שבה כְּנֵסִיָה נוטה לקראת חג הפסחא, זה אולי נראה מוזר. עם זאת, יש לציין כי המסתורין של התגלמות המילה הנצחית של אלוהים מכוון אל המסתורין הפסחלי, המסתורין (הפרויקט) של המשיח.
התאריך המדויק שבו התרחשה הבשורה אינו ידוע, וכך גם הלידה של יֵשׁוּעַ. יום השנה שלה נקבע כרגיל ב-25 במרץ, תשעה חודשים בדיוק לפני חג המולד, שכן הדוקטרינה הנוצרית גורמת להכרזה להתאים לרגע ההתעברות המופלאה של יֵשׁוּעַ. בתור קוריוז, ה-25 במרץ היה תאריך סמלי ויוקרתי לתחילת העידן הנוצרי החדש (תחילת השנה), ולכן חגים רבים אחרים תוארכו ביום זה; היום רק זה נשאר.
היום אינו חג מריה, אלא חגיגי חשוב מאוד, משום שהוא חוגג את הודעת המלאך למרים, תחילתו של הגלגול, המפגש הנפלא בין האלוהי לאנושי, בין הזמן ל'נצח'. זה האדון שמתגלם במרי. ו אלוהים שבה היא בוחרת, כאמא משלה בֵּן, ילדה יהודייה, בנצרת שבגליל.
הליטורגיה של היום
בליטורגיה של ימינו, הגלגול מוגדר כסימן הגדול שניתן על ידי אלוהים לבני אדם ותחילת הקרבן הגדול, זה שלשמה יֵשׁוּעַ אומר ל- אַבָּא: "הנה, אני בא לעשות את רצונך". זהו הקורבן המושלם, הייחודי והסופי, תחליף לקורבנות הקורבנות הרבים של הברית הישנה, שהאנושות מציעה לה. אלוהים דרך המשיח.
כבר בהצעה הכוללת הזו של יֵשׁוּעַ אל ה אַבָּא עבורנו, אנו יכולים לתפוס את מעורבותה המלאה של מרי, שבסוף השיחה עם המלאך נותנת לה כן בהבעה רהוטה מאוד. הוא לא סתם אומר אני אעשה כדבריך, אני מתחייב לבצע את השירות הזה. אבל הוא מביע התקדשות: "יהיה זה עשוי ממני– של האדם שלי –מה שאמרת".
מריה הייתה מודעת לכך שהיא דבקה בהיסטוריה נבואית, שתושלם בעצמה בֵּן, לאיזה אלוהים בעצמו בחר שם, זה של יֵשׁוּעַ, מה זה אומר "מי שמציל, המושיע".
ההכרזה במרי היא הקשבה שמקבלת בברכה ומחוללת. כך היא מממשת בעצמה את מסתורין האמונה, על ידי קבלה אלוהים כפי ש. עוני מוחלט",אני עבד ה'", של אלה שמוותרים על משחק רק כדי לפנות מקום אלוהים, מסוגל להכיל את המוחלט. זוהי דמותו של כל אדם ושל כולם כְּנֵסִיָה אשר באמונה, הוגה ויוצר את הבלתי מובן: אלוהים אותו.
[…] 2. Siamo qui riuniti per celebrare il grande mistero che si è compiuto qui duemila anni fa. L’evangelista Luca colloca chiaramente l’evento nel tempo e nello spazio: « Nel sesto mese, l’Angelo Gabriele fu mandato da אלוהים in una città della Galilea, chiamata Nazareth, a una vergine, promessa sposa di un uomo della casa di Davide, chiamato Giuseppe. La vergine si chiamava Maria» (Lc 1, 26-27). Per comprendere però ciò che accadde a Nazareth duemila anni fa, dobbiamo ritornare alla lettura tratta dalla Lettera agli Ebrei.
Questo testo ci permette di ascoltare una conversazione tra il אַבָּא e il בֵּן sul disegno di אלוהים da tutta l’eternità. « Tu non hai voluto né sacrificio né offerta, un corpo invece mi hai preparato. Non hai gradito né olocausti né sacrifici per il peccato. Allora ho detto: Ecco, io vengo … per fare, o אלוהים, la tua volontà» (10, 5-7). La Lettera agli Ebrei ci dice che, obbedendo alla volontà del אַבָּא, il Verbo Eterno viene tra noi per offrire il sacrificio che supera tutti i sacrifici offerti nella precedente Alleanza. Il suo è il sacrificio eterno e perfetto che redime il mondo.
Il disegno divino è rivelato gradualmente nell’Antico Testamento, in particolare nelle parole del profeta Isaia, che abbiamo appena ascoltato: « Pertanto il Signore stesso vi darà un segno. Ecco: la vergine concepirà e partorirà un בֵּן, che chiamerà Emmanuele » (7, 14). Emmanuele: אלוהים con noi. Con queste parole viene preannunciato l’evento unico che si sarebbe compiuto a Nazareth nella pienezza dei tempi, ed è questo evento che celebriamo oggi con gioia e felicità intense. […]
בנצרת, איפה יֵשׁוּעַ החל את המשרד הציבורי שלו, אני מבקש ממרי לעזור ל כְּנֵסִיָה בכל מקום להטיף את "הבשורה" לעניים, בדיוק כפי שעשה (השווLc4, 18). ב"שנת חסד מה' זו" אני מבקש ממך ללמד אותנו את הדרך שלציות צנוע ושמחה לבשורה בשירות אחינו ואחיותינו,ללא העדפות וללא דעות קדומות.
"הו אמא של המילה בהתגלמותו, אל תזלזל בתפילתי, אלא שמע אותי באדיבות ותעניק לי. אמן » (זכור).
במזרח, כבר באמצע המאה ה-6, רואים את המשתה ב-25 במרץ. ברומא זה יהיה מהמאה השביעית. להיות צד הקשור לאלוהים יֵשׁוּעַ ועם כניסתו להיסטוריה, הסדר הליטורגי החדש העדיף - על הבשורה הפופולרית יותר על מרים - לקרוא למשתה את הכותרת "בשורת האדון". החגיגיות של בשורת האדון היא חגיגת חג המולד, גם אם מחוץ לעונת חג המולד: תשעה חודשים לפני הלידה, גלגולו של יֵשׁוּעַ ברחמה של מרים הבתולה.
בחודש השישי נשלח ממנו המלאך גבריאל אלוהים בעיר גליל הנקראת נצרת, לבתולה מאורסת לאיש בשם יוסף מבית דוד. שמה של הבתולה היה מריה. כשהיא נכנסה אליה, אמרה: "תשמחי, מלאת חסד: ה' איתך".
למשמע המילים הללו היא נסערה מאוד ותהתה מה הטעם בברכה כזו. אמר לה המלאך: "אל תפחדי, מרים, כי מצאת חן אלוהים. והנה תתעבר א בֵּן, תלדי לו ותקרא לו יֵשׁוּעַ. זה יהיה גדול ויקרא בֵּן של העליון; האדון אלוהים הוא יתן לו את כסא דוד שלו אַבָּאוהוא ימלוך על בית יעקב לעולם ולמלכותו לא יהיה קץ". ואז אמרה מרים למלאך: "איך זה יקרה, כי אני לא מכירה אדם?".
ענה לה המלאך: "רוח הקודש תבוא עליך, וכוחו של עליון יאפיל עליך. לכן הילד שייוולד יהיה קדוש וייקרא בֵּן של אלוהים. והנה, אליזבת, קרובתך, בזקנתה הרתה גם א בֵּן וזהו החודש השישי לה, שנקראה עקרה: אין דבר בלתי אפשרי א אלוהים". ואז אמרה מרים: "הנה שפחת ה': עשה לי כדברך". והמלאך הסתלק ממנה. באותם ימים קמה מרים והלכה בחיפזון אל ארץ ההרים, אל עיר יהודה (ל"ק א' 26-39).
אלוהים נכנס דרך הדלת האחורית
הבשורה היא חגו של האדון שמתגלם ברחמה של מרי, ומתחיל סיפור חדש. מעניין אלוהים הוא לא שולח את המלאך לירושלים, לבית המקדש, אלא לגליל, חבל ארץ מבוזה, כמפלט לפגאנים לא מאמינים. בנצרת עיר שמעולם לא הוזכרה בברית הישנה.
הבלבול של מרי
בהכרזה מרי מהרהרת, נכנסת לדיאלוג עם עצמה ועם המלאך ושואלת את המשמעות ואיך כל זה יקרה. מריה לא נותנת להשתלט על הרגשות. היא מופיעה כאישה אמיצה השומרת על שליטה עצמית מול חסרי התקדים. וכן, לאור אלוהים, להעריך ולהחליט.
פעולת רוח הקודש
הרוח היא זו שמכסה את חייה של מרי, מה שהופך אותם למתאים למשימתה. הוא יעשה את זה כאן והוא יעשה את זה בחדר העליון. מרי, אישה לבושה ברוח, שבזכותה ובה הכל מתאפשר.
כאן אני של מרי
ה"פיאט" של מרי הופך את בית חייה הצנוע לבית של אלוהים, הופך למשכן הקדוש ברוך הוא יֵשׁוּעַ. די היה ב"הנה אני", הנהון של זמינות, לדעת לסמוך על פעולת הרוח. ו אלוהים הוא נכנס להיסטוריה בכך שהסכים לעשות היסטוריה בחייהם של אלה שאמרו וימשיכו לומר "הנה אני".
הקואורדינטות של מרי
הקואורדינטה הראשונה של מריה היא להאמין: לבטוח ולסמוך עליו אלוהיםבטוח ששום דבר בו אינו בלתי אפשרי. אלוהים אינו מפחד מזמן האובדן, ההשתקפות, ההבנה: אלוהים זה לא כופה חופש, אבל הוא מחנך לחופש, כך שכל אחד יאמר את דברו. הנה אני.
הקואורדינטה השנייה מקבלת להזין את השעה של אלוהיםבמקצבים שלו. זמנים שמבקשים זמן, מבקשים להעמיק. אלוהים מבקש "כן", אבל גם להזין את ה"קצב" שלו ואת ה"זמן" שלו, שזה לא רק חלוף השעות, אלא זה הזמן אלוהים, כלומר, הזמן המתאים, הזמן המלא, זמן ההזדמנויות, זמן החסד.
תְפִלָה
היום מתגלה התעלומה שהיא מכל נצח: בֵּן של אלוהים הופך בֵּן של האדם; השתתפות במה שהוא נחות, זה הופך אותנו לשותפים בדברים הגבוהים ביותר. אדם הוליך בתחילה שולל: ניסה להפוך אלוהים, אבל הוא לא הצליח. עַכשָׁיו אלוהים להפוך לגבר, לאלל את אדם. תשמח הבריאה והטבע ישמח: המלאך עומד בפחד מול הבתולה, ובברכתו: "תשמח" הוא מביא ההודעה המשמחת שהכאב שלנו נגמר. אוֹ אלוהים, שהפך לאדם בזכות חמלתך הרחומה, תהיה תהילה לך! אורתרוס (Matins) של חג הבשורה. מתוך ליטורגיה של שעות כנסיות המזרח
