שלום בחורים. שם מָשָׁל di questa sera contiene un messaggio molto importante: l’amicizia è una cosa seria.
Essere amico, e avere un amico, richiede rispetto e sincerità.
Al lupacchiotto di questa sera non è riuscito proprio benissimo.
קרא איתי
"מרווין, לה אֲרוּחַת עֶרֶב זה מוכן, מהרו, זו הפעם השלישית שאני מתקשר אליך!”
"אני מגיע אִמָא". כל לילה חזרה אותה סצנה, אִמָא לוסי נאלצה להתקשר למרווין שוב ושוב כדי לגרום לו לחזור הביתה ולשבת עם שאר המשפחה לארוחת ערב. מרווין היה גור מאוד עליז וחסר דאגות, ששיחק בכל מה שמצא, מחלוקי נחל ועד ענפי עצים, מעלים ועד פרחים.
היו לו ארבעה אחים, כולם מבוגרים ממנו, שאיתם הסתדר היטב אבל לא היה לו הרבה במשותף איתם. האחרים, למעשה, היו הרבה יותר בוגרים ממנו, או ליתר דיוק, היו להם תחומי עניין אחרים: הם חשבו על ציד, על לימוד שיטות דיג חדשות, על עזרה אַבָּא nei lavori, che si susseguivano come le stagioni.
מרווין, לעומת זאת, היה רוח חופשית, כמעט מורד, שחשב על כיף ושחלם בהקיץ על הרפתקאות חדשות בכל שעה של היום.
באותו ערב, בארוחת הערב, בזמן שכולם היו סביב השולחן והשיח המשפחתי התמקד, כמו תמיד, בדברים שצריך לעשות ובכמה טובים היו הגורים המבוגרים במציאת טרף חדש, מרווין הבין שהוא שונה מאחיו .
הוא לא אהב ציד או דיג, הוא לא יכול היה לראות את שאר בעלי החיים של היער והכפר הסמוך כטרף אפשרי אלא רק כחברים אפשריים. המחשבה הזו העציבה את מארווין שהרגיש איכשהו מודר מהמשפחה, כאילו מה שקשר את כולם הוא העובדה שיש להם אותם רעיונות ואותם רצונות. במחשבה זו, עצובה ומרירה, מרווין סעד בשתיקה ומיד הלך לישון ללילה.
מאוחר יותר, בזמן שכולם ישנו, מרווין חמק מהמיטה, התגנב מחלון חדר השינה שלו ורץ כמו גיהנום לראות את מיי, חברתו הטובה. עד עכשיו זה כבר הפך כמעט לטקס, כל ערב הלך מרווין לחברה שלו ובילה איתה שעות בכיף לרוץ בכרי הדשא ולהמציא משחקים חדשים. אחרי הכל, מה רע בידידות גדולה? כלום, מלבד שמיי הייתה כבשה קטנה.
עיני הזאב
Se solo gli altri abitanti del bosco avessero saputo, se solo lo avessero scoperto, chissà cosa sarebbe successo. Sicuramente avrebbero ostacolato questa amicizia, per non parlare delle prese in giro degli amici e della delusione della famiglia.
ודווקא האחרון הזה, החשש לאכזב את משפחתו, גרם לכך שמארווין, יום אחד, החליט לא לראות את מיי יותר. התחושה של להיות מודר, להיות שונה מאחיו הייתה גדולה מדי עבורו, אז הוא התחיל להתנהג כמוהם, לצוד, לדוג ולעשות את כל שאר הדברים שכל זאב שמכבד את עצמו עושה. מיום ליום השתפר מרווין במשימותיו, הוריו היו גאים והרעיפו עליו מחמאות "בראבו, היום התעלית על עצמך, להצליח לתפוס את השועל הזה זה לא עניין של כולם!".
אבל מרווין לא היה מאושר, הוא כבר בקושי ידע אושר.
הימים היו עצובים, אפלים, כמו הלילות, שבהם החלומות חזרו לזמנים שביליתי בחברת מאי, כשהדבר החשוב ביותר היה ידידות וחופש, חופש להיות עצמך.
בוקר אחד שם אִמָא של מרווין ניגש אליו, לקח אותו הצידה ושאל אותו מה לא בסדר. "שום דבר אִמָא, זה בסדר,” ענה מרווין.
אבל ה אִמָא הוא הבין שיש משהו ושאת בֵּן הוא לא היה מרוצה אז הוא התעקש. בסופו של דבר מרווין פרץ בבכי והתוודה על הכל בפני אמו שחיבקה אותו ואמרה "אני כל כך מצטערת בֵּן mio di non aver capito prima il tuo dolore.
Sai, io e papà siamo contenti che tu sia diventato un bravo cacciatore ma saremmo molto, molto più contenti di saperti felice.
מה שמאחד משפחה וחברים הם לא אותם רעיונות או חולקים את אותם חלומות, אבל האם האהבה, il volersi bene e il sapersi accettare per come si è.
כמובן, כבשה קטנה כידיד זה לא דבר יומיומי, אבל אם שלך היא ידידות אמיתית אז זה לא נכון שתוותר עליה".
מרווין נדהם, הוא לא האמין למשמע אוזניו, כל הפחד שהיה לו, הפחד שלא להיות תלוי באחיו, הפחד שישפוטו על ידי אחרים השפיעו על הבחירות שלו ומנעו ממנו להיות מאושר כשזה יקרה. דיברו מספיק, הביעו את הפחדים, התעמתו עם מי שאהב אותו כדי להתגבר על כל קושי. מאותו יום דברים השתנו, מרווין חזר למאי ויחד הם עדיין יכלו לחוות הרפתקאות פנטסטיות רבות.
סיכום
Quello che è successo a Marvin, ossia l’aver rinunciato ad un’amicizia per la paura del giudizio degli altri è una cosa che, magari in altro modo e in situazioni diverse, succede anche a noi persone.
זה קורה כשאנחנו מפחדים לאכזב מישהו, כשאנחנו מפחדים שלא יבינו אותנו או שיצחקו עלינו מהחברים שלנו או מהאנשים שאנחנו אוהבים. וכשזה קורה לעתים קרובות אנו מגיבים על ידי נסיגה לתוך עצמנו ועושים מה שאנו חושבים שאחרים מצפים מאיתנו.
Certo, non è facile comportarsi diversamente e rischiare di essere presi in giro o allontanati, ma non è facile nemmeno rinunciare a fare le cose che vorremmo fare o a quello che vorremmo essere per accontentare qualcun altro. Infatti poi il vuoto che sentiamo dentro è forte, come è forte è il desiderio di poter essere liberi da tutti questi condizionamenti.
ואז, אולי, זה יכול לעזור לחשוב שהאנשים שבאמת אוהבים אותנו אוהבים אותנו בגלל מי שאנחנו ובגלל איך שאנחנו, לא בגלל מה שאנחנו יכולים להיות או מה שיכולנו לעשות.
זה נכון, אולי אולי יהיו כמה אנשים שיעזבו, אבל אלה שיישארו בהחלט יהיו חשובים יותר כי הם יוכלו להראות לנו את כל טובם בכך שהם מקבלים אותנו כפי שאנחנו.
