קראו והאזינו ל"שושנה ללא אביב".

סיכום

קרא את ה מַעֲשִׂיָה

C’era una volta una rosa bellissima che viveva nel rigoglioso גן di una בית ai margini del יערות.

Questa rosa aveva anche un שם פרטי: Lucrezia, gliel’aveva dato una bambina che abitava non lontano da lì e che ogni giorno la veniva a trovare.

La rosa Lucrezia era la ventesima בַּת di una bella pianta che aveva circa sei anni e godeva di ottima salute, curata com’era dal proprietario della casa, un anziano giardiniere che amava tanto i fiori e li curava con infinito אהבה.

Quell’inverno Lucrezia se ne stava zitta e buona in לַחֲכוֹת della primavera come ogni anno, il פרדו era stato intenso e non vedeva l’ora di rimettere un po’ di petali e sorridere al nuovo sole.

“Quando arriverà la nostra חבר Primavera ci riscalderà tutte di nuovo, e allora vedrete che festa!” diceva sempre alle sorelle infreddolite.

Tutto il giardino attendeva la bella stagione con ansia: la neve , coprendolo, lo aveva piegato al suo rigore e il ghiaccio durante le lunghe notti si era posato spesso sulle foglie intirizzite delle piante.

Quando marzo finalmente arrivò l’alba del ventunesimo giorno spuntò come un נֵס, rosea e trasparente all’orizzonte.

"הנה זה, הנה זה! האביב כאן!" קראו הוורדים במקהלה באופוריה.

"הנה היא, כן, היא! האם אתה מרגיש את החום הזה? זו באמת היא!" הדהדו לו החינניות.

לאט לאט, בזה אחר זה, התעוררו כל הצמחים מגיפתם: הם פיהקו תוך כדי מתיחת העלים והגבעול, בזמן שהקורולות מתכוננות לקבל את השמש.

Passò marzo e anche aprile, le sorelle di Lucrezia avevano già indossato gli abiti primaverili, tanti nuovi petali facevano a gara per spuntare e mostrarsi nella loro fresca יוֹפִי.

לוקרציה, לעומת זאת, אפילו לא לבשה אחד עדיין.

"אנחנו במאי, זה חודש הוורדים ועדיין אין לי את עלי הכותרת החדשים שלי, למה?" שאלה בדאגה.

Passarono altri giorni, venti, per la precisione. Faceva caldo, il giardino era tutto un rigoglio di foglie, fiori, colori e profumi ma Lucrezia aveva ancora l’abito invernale.

"לוקרזין שלי, אל תדאג!" הוא אמר אִמָא עלה לבת. "תראה שבקרוב תשים גם עלי כותרת חדשים! מעולם לא קרה שמאדאם פרימוורה השאירה אותך ככה, בלי השמלה העונתית".

“Mamma, “replicava Lucrezia,” so che vuoi consolarmi ma io non sono stupida: vedo le mie sorelle tutte bardate a festa per la bella stagione e io sono ancora in abiti invernali. C’è qualcosa che non va. Forse la signora Primavera ce l’ha con me?”

“Ma no, ma no, figlia mia cosa ti salta in testa? Si tratta certamente di un disguido, o magari non sei molto in forma… te lo dicevo sempre, lo scorso inverno: prendi i sali minerali dal terreno se vuoi star bene! Eh, questi יְלָדִים, הם היו רוצים שיהיו להם הרבה עלי כותרת נחמדים ואז הם לא אוכלים מספיק."

Lucrezia, però, non era convinta e ogni giorno che passava diventava sempre più triste.

עוד חודש חלף, והורד הקטן והמסכן עדיין לא הניח את עלי הכותרת שלו.

“Mamma, ho פַּחַד che si tratti di un incantesimo,” disse un giorno Lucrezia,” chiedi all’ape messaggera di chiamare la fata dei fiori che sicuramente saprà cosa fare.”

“Certo, spargo subito tutto il mio profumo, così capirà che è urgente.”

L’ape messaggera non pose tempo in mezzo: volò immediatamente da fata Fioralia.

Era, quest’ultima, una fata un po’ pigra, dormiva quasi sempre all’ombra di un bellissimo glicine arrampicato sul muro di un castello, ma quando la messaggera la raggiunse capì immediatamente che la faccenda era urgente: prese la borsa da lavoro con tutti gli attrezzi per togliere gli incantesimi, poi si fece piccola piccola come un moscerino e salì sul dorso di Maddalena che la portò in un battibaleno nel giardino di rosa Lucrezia.

Trovò la rosa in uno stato di profonda prostrazione.

“Rosellina mia, אומץ: c’è qui fata Fioralia che risolve tutti i guai” disse.

“Sì, ti prego!” esclamò Lucrezia.” Io non ho ancora messo i petali, temo di esser vittima di un’incantesimo. Aiutami tu!”

Fata Fioralia prese la sua lente trova-incantesimi e con quella esaminò da vicino la rosa.

“Hum, non mi pare ci siano incantesimi qui. No, il motivo è un altro.”

“E quale, quale?” chiese Lucrezia.

“Qui c’è di mezzo il caratterino di madama Primavera, lo sento. Sai com’è fatta, no? Basta un nulla perché si adombri. Devi averla offesa in qualche modo, pensaci bene.”

“IOOO? E quando? Come? E’ impossibile, sono sempre stata gentile con lei.”

“Riflettici su, figliola, perché io non vedo altro motivo. E ora, se non ti dispiace, torno al mio pisolino: ho tanto לִישׁוֹן!”

לוקרציה הייתה נואשת: איך היא יכלה לגרום לילדה המטורפת הזאת מפרימוורה לכעוס כל כך? הוא פשוט לא ידע.

“Sentito, mamma? Te l’avevo detto: madama Primavera ce l’ha con me. E ora che si fa?”

“Non c’è altro da fare: bisogna parlare con madama Primavera. Ci penso io. Dico alla farfalla Ginevra di portarla qui, è sua amica e di sicuro madama non farà storie se sarà lei a chiederle di venire qui.”

למעשה, פרפר ז'נבה היה חבר קרוב של מאדאם פרימוורה, ולעתים קרובות הלך לביתה אחר הצהריים כדי לשוחח על כוס צוף טוב.

אביב חי במקום מאוד אטום שרק בעלי כנפיים יכלו להגיע אליו.

אולם באותו יום, הגברת לא הייתה בבית, היא הלכה למצוא את הפרחים שזה עתה נולדו ולא ידעה באיזו שעה היא תחזור, כפי שנכתב בפתק המצורף לדלת.

גווינבר, אם כן, כדי להונות את ההמתנה, הסתובב וטס פה ושם בשדות הסמוכים, וכמעט התגעגענו ללכת לאיבוד, הסוונטטלה ההיא!

כשמאדאם פרימוורה חזרה לבסוף, שמלתה הייתה מכוסה באבקה.

"הו, מי מופיע! ידידי היקר... מה זפיר טוב מביא לך?" שאל אביב.

“Sono qui perché c’è un’emergenza, “ rispose Ginevra,” dovresti andare a trovare la mamma della rosa Lucrezia. E’ in pena per la figlia. Ti prego, vai subito!”

"אני עייף וכבר מאוחר, אבל מכיוון שכל כך אכפת לך... זה בסדר, אבל תן לי קודם כל להוריד את האבקה מהשמלה שלי."

Arrivarono nel giardino che era quasi il שקיעת החמה.

“Signora, “ esordì la אִמָא di Lucrezia,” l’ho fatta chiamare perché, come puo’ vedere, tutte le rose mie figlie sono fiorite e belle, solo Lucrezia non ha ancora i suoi petali. Fata Fioralia ci ha detto che non si tratta di un incantesimo e che questo succede perché lei è arrabbiata con la mia bambina. “

"זה נכון. לוקרציה ביצעה פשע חמור" ענתה פרימוורה בנימה מחמירה.

"אַשׁמָה? התינוק שלי? ואיזה?"

"אשמה, אשמה..." לחשו הוורדים.

“ Colpa. Il ventuno marzo dell’anno scorso, durante la mia festa, mi ha offesa: mentre tutti i fiori cantavano e gioivano per il mio arrivo ho sorpreso Lucrezia a dormire. Dormire, capisce? Durante la mia festa!”

“Oh, è per questo! La perdoni, signora, è così צָעִיר! Di sicuro non l’ha fatto apposta.”

"הוא העליב אותי, הוא פשוט העליב אותי. "

"ואי אפשר לתקן את זה?"

"הממ, יש דרך... אם לוקרציה תסכים. צריך לנתק את זה".

"חתוך, חתוך..." קראו הוורדים מפוחדים.

"כן, חתוך אבל אין מה לדאוג, אז זה יכול להיוולד מחדש יפה ושופע מתמיד ועם הרבה עלי כותרת. חיתוך שייתרם לילדה קטנה שחולה מאוד עכשיו".

"מה ילדה קטנה עושה עם ורד שלא פרח?"

"זה העסק שלי. לוקרציה רק צריכה לומר אם היא תקבל".

"ומי יספר לבן אדם שאכפת לנו לחתוך אותו עכשיו?"

"הפיות שלי ידאגו לפוצץ את הרעיון הזה לתוך האוזן שלו. לוקרציה, את מקבלת?"

לוקרציה הנהנה בחיוב, מכופפת את תא המטען.

למחרת בבוקר, הגנן הזקן התעורר עם רצון גדול לגזום את אותו שושנה ממש שלא פרחה, הוא לקח מזמרה יפה והלך ישר להביא את לוקרציה.

Passava di lì la mamma della bambina ammalata.

“Che bel giardino! Ma quella povera rosa? Se la butta via la prendo io, per la mia bambina: ama tanto i fiori, sa? Ora sta רַע, le farà piacere averla sul comodino, anche se non ha i petali.”

ברגע ששושנה לוקרציה הונחה על שולחן המיטה של הילדה הקטנה, לתדהמת כולם, היא פרחה והילדה הקטנה התאוששה לחלוטין לאחר יומיים.

Lucrezia fu poi piantata nel giardino di quella מִשׁפָּחָה, dove crebbe rigogliosa e felice תודה alle cure amorevoli della sua nuova amica.

בינתיים, אפילו הגבעול הכרות גדל לעין, לאחר כמה ימים הופיעה לוקרציה חדשה, יפהפייה ומלאת עלי כותרת, זוהרת מתמיד בגינה.

"זה פורח, זה פורח!" הוורדים שרו במקהלה." אפילו לוקרציה יש עכשיו את האביב שלה."