היום קראתי לכם את "האישה הקטנה שספרה עיטושים" מתוך הספר "אגדות בטלפון" של ג'יאני רודארי
האישה הקטנה שספרה עיטושים
בואו נקרא ביחד
פעם בגביראט הייתה אישה קטנה שבילתה את ימיה בספירת עיטושים של אנשים, ואז היא דיווחה לחבריה על תוצאות החישובים שלה וכולם שוחחו על זה ביחד.
"הרוקח הכין שבעה," אמרה האישה הקטנה. "אפשרי!" "אני נשבע, האף שלי ייפול אם לא אספר את האמת, הוא הכין אותם חמש דקות לפני הצהריים".
הם פטפטו ופטפטו ולסיכום אמרו שהרוקח שם מים בשמן קיק.
"כומר הקהילה עשה מהם ארבעה עשר", אמרה האישה הקטנה, אדומה מרגש. "אתה לא טועה?" "האף שלי היה נופל אם הוא ירוויח אחד פחות." "אבל לאן נגיע!"
הם פטפטו ופטפטו ולסיום אמרו שכומר הקהילה שם יותר מדי שמן בסלט.
פעם האישה הקטנה וחברותיה התאספו כולם, והיו יותר משבעה מהם, מתחת לחלונות של סינור דליו לרגל אחריהם. אבל סינור דליו לא התעטש כלל, כי הוא לא ריחרח טבק ולא היה קר.
"אפילו לא עיטוש," אמרה האישה הקטנה. "הנה החתול בוקע אותנו". "בטח," אמרו חבריה.
סינר דליו שמע אותם, הכניס חופן טוב של פלפל לתוך מרסס קוטל הזבובים ומבלי שנראה נשף אותו על אותם רכילות, שהתחבאו מתחת לאדן החלון.
"כאן!" אמרה האישה הקטנה. "כאן! וכו'!" חבריה עשו זאת. ולמטה הכל ביחד כדי לגרום להתעטש אחד אחרי השני.
"הרווחתי יותר," אמרה האישה הקטנה. "יותר אנחנו," אמרו חבריה. הם תפסו זה את זה בשיער, בעטו בו ימינה והצדדית, קרעו את בגדיהם וכל אחד איבד שן.
אחרי הזמן הזה האישה הקטנה לא דיברה שוב עם חברותיה, היא קנתה חוברת ועיפרון והסתובבה לבדה, ועל כל עיטוש ששמעה תיקתקה צלב.
כשהוא מת הם מצאו את הספר הקטן הזה מלא בצלבים והם אמרו: "תראה, הוא בטח סימן את כל מעשיו הטובים. אבל כמה הוא עשה! אם היא לא הולכת לגן עדן, אף אחד לא הולך בכלל".
